בתיכון למדתי במגמה כימית.
(הכניסו כאן דאחקה בנוגע לכפל המשמעויות המשעשע בנוגע לבחירת המגמה, ונתקדם).
אחד הדברים שנחקק בזכרוני היה תופעת הדיפוזיה בין מוצקים.
***
״דיפוזיה בין מוצקים היא תופעה פיזיקלית של תנועת אטומים או מולקולות מאזור בריכוז גבוה לאזור בריכוז נמוך, אך היא מתרחשת באופן איטי מאוד במוצקים בהשוואה לגזים ונוזלים.
התנועה האקראית של החלקיקים, הנובעת מהאנרגיה הקינטית שלהם, גורמת לערבוב הדרגתי של החומרים לאורך זמן.
מהירות הדיפוזיה במוצקים מושפעת מטמפרטורה, סוג החומר ומאפיינים מבניים, כמו נקעים (dislocations)״, ע״פ האדמו״ר gpt.
***
ואני חושבת לי,
מה אם מה שקורה בקשר בין גבר לאשה הוא כמו דיפוזיה בין מוצקים?
חלק ממני מפעפע אליו וחלק ממנו אלי,
כשהקטליזטור הוא האנרגיה והאש והחום?
מפלי הריכוזים ששואפים להתאזן?
ואז זה נטמע בנו, לנצח.
בשר בבשר.
אטום באטום.
סגסוגת של קשר.
***
פילוסופיה של בוקר