אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

My Unforgettable Fire

זאת אני, הכי חשוף וגולמי שיש.
קחו את זה כמו שזה.
או שלא.
כך או כך, לא אכפת לי.
***
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה״
לפני חודשיים. יום שישי, 27 במרץ 2026 בשעה 14:25

באמת.

מזה כחודש שהוא שוכב במיטה,

לא מגיב.

והפרדוקס?

ה-פרדוקס הוא שמעולם לא נשפכה עלי כמות מחמאות כמו בחודש הזה.

התחטבתי (פלאים מה שהסטרס עושה לתיאבון שלי), העור שלי נראה טוב באופן מפתיע ואנשים מחייכים אלי בחביבות ברחוב.

הגדילה לעשות מכרה מהשכונה שנתקלה בי היום:

״עשית משהו בפנים? כי הכל נראה כזה… מואר…״

״אני מקפידה לבכות בערך פעם ביום, אולי זה?״

״כן, נשמע הגיוני״

***

אז כן, ביחס הפוך לחלוטין,

הליבידו שלי Has left the building.

אפילו לא בטריקת דלת דרמטית.

לא היתה הודעה פיוטית או התראה.

הוא פשוט התפייד.

לאפס.

לנאדה.

לגורנישט.

זילץ׳.

***

וזה קצת מלחיץ אותי, האמת.

כי אני רוצה להעיר אותו בדרך כלשהי,

רק שאין לי כל כך עם מה לעבוד.

סעמ׳עמ׳עמק!

התמונה שצולמה על ידי אופק בירנבאום, מלפני כחודשיים, כשהוא עוד היה בשיאו

 

לפני שלושה חודשים. יום רביעי, 18 במרץ 2026 בשעה 12:08

כן.

אני עדיין שם.

למען האמת די נוח לי בו כעת -

It’s the devil I know too well.

עד שמישהו אולי יגיע פעם להזיז לי את הגבינה.

מה הסיכוי לכך?

נסיון העבר מראה שקלוש למדי.

אז בינתיים,

זה.