לפני 3 שבועות. יום רביעי, 25 בפברואר 2026 בשעה 1:24
כמו כן,
דקרתי את עצמי עד זוב דם אתמול בטעות.
טעות של מתחילות.
🤦♀️
My Unforgettable Fire
זאת אני, הכי חשוף וגולמי שיש.
קחו את זה כמו שזה.
או שלא.
כך או כך, לא אכפת לי.
***
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה״
קחו את זה כמו שזה.
או שלא.
כך או כך, לא אכפת לי.
***
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה״
לפני חודשיים. יום שלישי, 13 בינואר 2026 בשעה 0:49
יום של רוק קלאסי ברבאק!
לפני 3 חודשים. יום שלישי, 16 בדצמבר 2025 בשעה 13:03
אני סאקרית של מיתולוגיה יוונית.
😍😍😍
לפני 3 חודשים. יום רביעי, 3 בדצמבר 2025 בשעה 2:12
שבוע מגה מגה קשוח בעבודה
אליו התנקזו חודשיים של עבודת הכנה.
מיגרנה זוועתית שמסרבת לעזוב כבר יומיים,
קצת דכדוך קיומי
ותהיות ברומו של עולם.
וחורף שמבושש להגיע
ועושה אותי עוד יותר עצובה,
כמו גם בצורת רגשית.
מוד נוכחי,
כדלהלן…
לפני 4 חודשים. יום שבת, 8 בנובמבר 2025 בשעה 11:14
למה לעזאזל מישהו שחסמתי יכול עדיין להגיב לי בבלוגים של אנשים אחרים?!
למה אני צריכה לראות את הפרצוף הנאלח שלו אונליין?!
איכס!
***
ובנימה הרבה יותר נעימה,
פאקינג 54 שנים למופת הזה, שציטוט ממנו מקועקע עלי.
וואו, איזה אלבום…
🥹
לפני 4 חודשים. יום שלישי, 4 בנובמבר 2025 בשעה 14:03
כמעט חצות.
וויילס.
פסטיבל טבע.
שנת 2007.
אמצע הלילה ושלושתנו מחכים בקהל - בעלי דאז, אני, עם בטן הריונית של חודש חמישי וחבר משותף.
קפוא כמו שרק באנגליה של סוף ספטמבר יכול להיות, וזרזיף הגשם הדקיק שיורד מהבוקר מזמן הפך את האדמה לעיסה בוצית ואפורה שבשעות הצהריים אנשים גלשו בה חצי ערומים, להנאתם.
התמקמנו עשרים מטר מהבמה, מחכים עם עוד מאות אנשים לאריה שיעלה.
היה משהו סוריאליסטי בהתכנסות הזו, אפופת הקדושה, באמצע הלילה ביער שכוח אל בבריטניה -
כמו חברי כת המחכים לגורו שלהם שישא את דבריו בכנס דתי.
ואז הוא עלה לבמה,
האיש והתלתלים -
רוברט פאקינג אנתוני פלאנט!
***
37 שנים חייתי אז על פני הכדור מבלי להבין באמת את המשמעות של המינוח ״חיית במה״.
עד השניה ההיא.
כן, אפילו אז, בגיל כמעט 60,
הוא הדליק את הבמה בעצם הנוכחות שלו,
שניות ארוכות לפני שבכלל התקרב למיקרופון.
היה סקס באוויר.
אפשר היה להריח אותו,
לטעום אותו,
לחוש בו.
הקהל היה באקסטזה.
***
ולמה סיפרתי את כל זה?
כי לשם בדיוק אני מכוונת.
לחיבור מחשמל,
מהסוג שגורם גם לאנשים מסביב לחוש בו.
חייתי, ראשוני, מהקרביים,
כזה שמאלץ את הגוף של שנינו להגיב לו שלא במתכוון.
אני רוצה להרגיש את הנוכחות שלך מקצהו השני של חדר מלא אנשים,
את המבט שלך עלי גם כשאנחנו בנפרד,
את שאריות המגע שלך מהלילה, מסומנים על העור,
את הריח שלך נודף ממני גם שעות ארוכות אחרי שהלכת.
טבוע, חתום, מסומן, לא מתפשר.
אני רוצה להרגיש אותך מגיע מאחורי
לפני שאני מסתובבת אליך.
אני רוצה שתקרא אותי בלי מילים, רק מהסתכלות בעיניים שלי.
אני רוצה שתהיה תמיד צעד אחד לפני.
אני צריכה שתהיה חיית הבמה שלי,
אפל,
סוער,
מכשף.
כמו רוברט פאקינג אנתוני פלאנט,
בפסטיבל הטבע בוויילס.
***
אגב,
ההופעה היתה מולטי-אורגזמית.
מאלה שמציפות את הגוף באדרנלין.
הוא ליטרלי נתן לנו
Every inch of his love…