לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

My Unforgettable Fire

זאת אני, הכי חשוף וגולמי שיש.
קחו את זה כמו שזה.
או שלא.
כך או כך, לא אכפת לי.
***
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה״
לפני חודשיים. יום ראשון, 28 בדצמבר 2025 בשעה 0:32

ככה אני מרגישה.

שאני נמצאת כעת בלימבו.

לכאורה,

החיים שלי כרגע נעים על מי מנוחות.

שגרה שלמדתי (בדם ובהרבה דמעות) לברך עליה.

אני מוערכת בעבודה שאני אוהבת וטובה בה מאד.

קיבלתי קידום, מה שהביא גם לאקסטרה רווחה כלכלית.

חזרתי להתאמן ברבאק.

אני משתדלת לאכול בריא ומסודר, מבלי להלקות את עצמי כשחוטאת מדי פעם.

הבית שלי מקבל את שיופי הצורה האחרונים שלו ואליו הכנסתי את כל נשמתי היצירתית.

האנשים והיצורים החשובים והיקרים ללבי בטוב.

אני בטוב.

אני באמת ממש בטוב.

ואני כל כך מודה על כך.

אבל אני מרגישה שאני תקועה בלימבו.

כאילו אני עדיין לא ׳שם׳.

ואני לא יודעת לשים את האצבע על מה שחסר.

כלומר, אהבה.

ברור.

אבל אי אפשר לומר שזה מה שמגדיר אותי.

ואולי זו דווקא כן פיסת הפאזל החסרה?

תמיד הייתי אדם שמתמקד ביש ולא באין,

ועכשיו?

אני כל כך מבולבלת…