לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

My Unforgettable Fire

זאת אני, הכי חשוף וגולמי שיש.
קחו את זה כמו שזה.
או שלא.
כך או כך, לא אכפת לי.
***
״אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, אלא מכוח התמדתה״
לפני 4 חודשים. יום שני, 27 באוקטובר 2025 בשעה 1:19

שהרף שהוצב מלכתחילה גבוה כל כך.

ואז…

קשה מאד להעלות ולהשוות.

כי זה הרגיש כמו כפפה ליד.

ונכון, שההשוואה היא לא פיירית.

אבל היא בלתי נמנעת.

היא כמעט הכרחית.

כי הנה, עובדה שיש כזה.

זה לא מופרך.

אז למה אין עוד?

ולמה זה לא מושג?

ולמה, ולמה ולמה?

ואיך בכלל ממשיכים, כשהרף היה כזה?

אולי לא להמשיך?

אולי עדיף לוותר ודי?

ואולי ואולי ואולי?

ולמה זה פולש לי לחלומות?

ולמה זה רודף אותי כל כך?

ולמה אני מסרבת להרפות?

***

ממשיכה הלאה, אבל משווה.

כל הזמן משווה.

וזה אף פעם לא מתעלה על המקור.

זה תמיד ליד.

תמיד בערך.

ונכון שזה כבר לא שורף,

אבל יש בעיקר עצב,

על כך שהרף פשוט היה

גבוה מדי.

כוסומו