My Unforgettable Fire

שנדמה שהעצב ישן.

שחזרתי לשגרה.

שהכל תקין.

ואובייקטיבית הכל באמת ממש-ממש סבבה.

ויום רנדומלי אחד,

אני תקועה בפקק,

ומקשיבה לספוטיפיי -

ככה סתם בלי שום התראה,

שיר אחד פשוט

מרסק לי את הלב.

והדמעות מתחילות לרדת להן ככה,

באמצע הפקק.

בלי שום סיבה הנראית לעין,

העצב,

הבן זונה,

זה שחשבתי שקברתי עמוק-עמוק בפנים,

מרים את הראש המריר שלו.

ואני אף פעם לא באמת יודעת להסביר,

זו יכולה להיות סתם שורה בשיר,

או רצף של אקורדים על גיטרה,

שמכווצים לי את הלב ככה, 

כך שהדמעות זולגות להן חופשי על הלחיים.

ואני מוצאת את עצמי

באמצע פקק ארור,

מייבבת את חיי…