הוא מצווה עליה.
״לא להסיט מבט, עיניים אליי״.
העיניים שלה מתחילות להבריק מדמעות.
מצחיק כמה שהיא יפה עכשיו, הוא חושב לעצמו, בעודו מביט איך הירוק שלהן הופך לעז דווקא ברגע בו הן מוצפות בדמעות של כעס.
הוא ממשיך להתבונן בה, מזהה את ההתנשפויות הקטנות והשטוחות שהיא נושפת דרך האף, כפי שהיא תמיד עושה כשהיא מוצפת וכאובה. הפה שלה סגור כל כך חזק כאילו שבשניה שתפתח אותו, הכל יגלוש החוצה ממנו.
הוא מוריד אותה אל בין ברכיו.
ברק הרטיבות שבעיניים שלה עולה על גדותיו ומתחיל לנזול במפלים רטובים על הלחיים.
היא שונאת אותו כרגע, הוא יודע.
״תפתחי את הפה״, מגיע ציווי נוסף כשידו תופסת בשיערה.
בידו השניה הוא משחרר את הזין הזקור שלו מולה ודוחף לה אותו לפה.
המבט בעיניו הופך לאפל כשהוא חש ברטיבות ובחמימות של הפה המתוק.
״עיניים אלי!״ הוא מצווה עליה שוב.
היא מצייתת, דמעות ממשיכות לשטוף את הפנים שלה ומטפטפות אל הרצפה בזמן שהוא בועל לה את הפה, העיניים של שניהם נעולות אלו באלו.
היא משתנקת ויפחת בכי מתפרצת ממנה כשהוא מאפשר לה לנשום לרגע, ידיו מחזיקות בצידי פניה הרטובים מדמעות.
״מה קורה, גורה?״ קולו רך יותר, המבט בעיניו הופך לדואג.
היא לא עונה.
הוא מביט בה, היא מחככת כעת את פניה בשיפולי בטנו, מול אברו, מורחת עליו את רטיבות הדמעות והרוק.
ובשניה, המבט שבעיניה הופך לפתייני שוב.
אלה הרגעים שבהם הוא מבין שעבודה רבה עוד לפניו. הוא מקלף אותה מזה זמן מה ועדיין, כמו בצל, מגלה מתחת עוד ועוד שכבות הזקוקות לקילוף יסודי וסבלני יותר.
היא מחזיקה עכשיו את הזין שלו במיומנות, מוצצת ויונקת ממנו בדבקות נהנתנית, כאילו לפני רגע לא נחנקה עליו בדמעות.
המבט שלה מפוקס בשלו, והוא רואה את שביעות הרצון המתריסה מרצדת בו כשהוא מתחיל לגנוח.
״לעזאזל איתה״ הוא חושב לעצמו, ״גורה מחוצפת ולא מחונכת שכמותה״.
הוא מרים אותה ממנו בפראות ולפני שהיא מבינה מה קורה, מסובב אותה כנגד המיטה, משכיב אותה על בטנה וכורך את ידייה מאחוריי גבה.
היא לא מתנגדת לו בזמן שהוא תוחב כרית מתחת לביטנה כך שישבנה מוגבה לכיוונו. בעוד ידו האחת מחזיקה בכוח את ידיה המסובבות אחורה, הוא כורך את זרועו מתחת לצווארה וחודר אליה בפראות.
היא רטובה באופן לא הגיוני, ועדיין, עוצמת החדירה מוציאה ממנה צעקת כאב והפתעה.
הוא משחרר את היד ששימשה כבריח על צווארה, תופס בשערה ומקער את גופה אחורה, לכיוונו, כשהיא עדיין משופדת עליו.
״אני מבין שאת צריכה תזכורת קטנה למה שקורה כשאת מתחצפת אליי״, הוא נוהם לאוזנה.
היא נושפת שוב את ההתנשפויות הקטנות והחמודות האלה שלה, אבל הפעם זה לא יעזור לה.
הוא מושך את ראשה לצד ימין, חושף צוואר חמים וריחני, מסניף אותה לתוכו לרגע, ואז נועץ את שיניו - נושך, יונק, מוצץ. מסמן אותה בפראות מתוך ידיעה ברורה שתוך שניות העור הלבן שלה יעלה חבורה סגולה וענקית.
היא נאנקת תחתיו ללא הצלחה. נאבקת לשווא בתחושת העונג שהסימון מעניק לה עם תחושת הכעס על המיקום הגלוי שלו. הוא עושה את זה במכוון, היא יודעת.
שכולם יראו וידעו.
היא שלו, והיא נענשה.
הוא משחרר את צווארה והיא צונחת אל המזרון, ישבנה נצמד עוד יותר לאגנו מכוח הנפילה. הוא אוחזבמותניה בחוזקה, מאפשר לעצמו להתפרע בתוכה את שארית כעסו ואז גומר בשאגה חייתית.
צונח על גבה מיוזע ומתנשף, הוא מתגלגל אל גבו ואוסף אותה לגומחה שבין כתפו לשריר החזה שלו. היא נצמדת אליו כמו הגורה שהינה, ראשה תחוב בחזה שלו, נושמת אותו עמוק.
הוא חש כיצד המתח בגופה הולך ומתפוגג, מצמיד אותה עוד יותר אליו, מלטף את ראשה, נושק בין עינייה בעדינות ומצווה:
״לא להתקלח היום, כן? אני נשאר בתוכך״
היא מהנהנת בשתיקה, הירוק שבעיניה נפתח אליו שוב.
הוא מסוגל לטבוע בו לנצח.
הוא מביט בה ממושכות, חיוך ניצת בעיניו כשהוא מעסה את עורפה ברכות ולוחש:
״בפעם הבאה אני לא אהיה כזה עדין…״