צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

געגועים

לא עוד להיות או לא להיות
כשהיא רואה את הדמעות שבעיני
בחיוכה מעניקה לי משמעות
לפני 8 שנים. 21 במרץ 2016 בשעה 23:29

צלילי מיתר

בלהט התשוקה, גבר מצמיד אישה עירומה,

לזכוכית עבה

בקומות העליונות של בתי העיר

הגבוהים, מול חלונות גדולים

במשרדים מפוארים.

 

מול עיר אפורה נשפכת

לתכול המערב,

 

השמש מאירה אותם,

בוהקת תכלת בעינהם,

פיטמותיה חורצות בזכוכית העבה

גופה מאבד עיגולי חיטוביו.

 

העיר לפניהם קהל,

משדרת גיחוך אפור

ומנוכר,

לגבר מסוים

בשיא תענוגות כיבושו.

 

 

כמה נשים מאושרות

כמה גברים אכולי ספקות

גוהרים עכשיו

נעים בקצב התאווה.

לוטפים גופם,

פושקים עירומם,

עטויים גלימת זיעה בוהקת,

מתחככים, זהות בזהות

זרות בזרות.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י