בקצב שלה.

בוקר יפה. 

איזו מין שלווה.

במרפסת עם קפה וחתול. 

המלכה הונילית מיל. ישנה, אבל כל העציצים שלה איתי. 

בינינו בלעדיה הייתי גר בחורבה. 

מתי תיגמר הקורונה הבת זונה הזאת. 

מתגעגע לניו יורק, 

מתגעגע לרומא,

מתגעגע לארוחת בוקר בלנדוור. 

מתגעגע לראות כדורגל בפאב. 

מתגעגע לאין סוף אופציות יציאה של שבת בבוקר שלא הייתי ממש ממילא, אבל לפחות לדעת שיש אותם. 

אז בשביל שנסיים בנימה אופטימית, 

כמה תמונות: 

:-)