לפעמים כשאני חושב על זה, אני פשוט לא מבין.
זה ממש מדהים.
איך זה שהצלחתי לבנות משפחה לתפארת, עם אשה/מלכה ונילית מופלאה וילדים מוכשרים ברמות.
להיות במקצועי מצד אחד גורו טכנולוגי ומצד שני מנהל פרוייקטים בחברת מיחשוב, לפעמים אפילו לנהל פרוייקטים של מליוני דולרים.
להיות אומן לחימה ( טוב זה יותר נכון כבר לעבר…)
כל זה תוך כדי שאני חרמן ומיוחם כמעט כל הזמן.
על גבול המכור.
כל בחורה חתיכה שאני רואה בסביבה אני חייב להסתכל לה על הרגליים, כפות הרגליים, התחת, המנוע 😉,
(אני פחות איש של חזה, אבל אם החזה שטוח ונערי אז גם מתמגנט לכיוון החזה.)
כל גבר חתיך ישר העיניים שלי מתבייתות על הבליטה במשפעה שלו.
כל הזמן יש אש בוערת בתוכי שלא מפסיקה לרגע.
כל הזמן הגירוי הזה למטה.
שנים ארוכות גם כיליתי זמן רב מידי ואנרגיה בכמויות מטורפות בכדי לממש.
זה נס, תאמינו לי.
נס גדול.
נ.ב.
לפעמים אני מותש ולפעמים זה ממש נמאס,
מתי אצא לחופשי מהתשוקה הבלתי נלאת הזו.
בור ללא תחתית, רעב שבלתי ניתן להשביע.
אבל בו זמנית משהו מרגיש בי חי ורוצה את זה עוד.
פועם בי ולוחש כדברי המשורר : ״הלוואי וזה ימשיך לכאוב לנצח״ .
כי כל עוד אני רעב, אני חי.
נולדתי לשרת אותך
לשים את הראש בין הרגליים שלך
בבקשה אלוהים
תורידי את התחתונים
…
…
הלוואי וזה ימשיך לכאוב לנצח
הלוואי וזה ימשיך לכאוב לנצח
