בקצב שלה.

הקפצתי את המלכה הונילית שלי לחברה שלה,

שעברה לגור במקום שאין סיכוי למצוא חניה. 

החברה חיכתה לה למטה עם הכלב שלה וראתה אותי מוריד אותה ודי הופתעה. 

חברה: יש לך משהו כאן בסביבה או שהקפצת במיוחד? 

אני: לא. סתם. 

חברה: וואו, לא נעים לי. 

המלכה הונילית: אה, הוא נהנה מזה. 

כמה זה עושה לי טוב,

רגעים נשגבים כאלו כשהיא מבינה….

אז בנימה אופטימית זו שתהיה שבת שלום לכווווווווווווווווווווווווולם.