לפני 7 שנים. 18 באוקטובר 2016 בשעה 7:56
כשאני לבד עם עצמי, זה בא.
כשאני לא עמוס ועסוק בביצוע תפקידים רבים בעולם הזה: אבא, בעל, בן , אח, חבר, מנהל, איש מקצוע...
כשאני באמת אני, זה בא:
הגעגוע שלי אליה.
כשאני לא עמוס ועסוק בביצוע תפקידים רבים בעולם הזה: אבא, בעל, בן , אח, חבר, מנהל, איש מקצוע...
כשאני באמת אני, זה בא:
הגעגוע שלי אליה.
(טוב, על מי אני עובד? גם כשאני בעבודה ובבית זה לא באמת עוזב אותי.)
מאז שגבירתי נכנסה לחיי, אני חווה יותר ויותר געגוע, מתגעגע אליה. לזמן שלי איתה.
במערכת היחסים הזאת כנשלט שלה, הנוכחות של גבירתי הפכה לדבר מאוד משמעותי בחיי. הרגעים הללו שבהם התאפשר לי להיות שלה, לחוש את היותי שלה בפועל
בזמן שאני מבצע את הוראותיה, הטעם של הרגעים הללו נצרב בי עמוק.
אני צרוב בתחושה הזאת שאני שלה, שהפעולה שאני מבצע היא למענה, שהפעולה הפכה לבעלת כוח מיוחד, הכוח שלה. ופתאום שום דבר לא אוטומטי וריקני, כל דבר שאני עושה עבורה מסמל את ההשתייכות שלי אליה.
להיות שייך לה... איזו תחושה קסומה! תחושה של שחרור מהכל. תחושה של תשובה לשאלה שנותרה בי חיים שלמים ללא תשובה. תחושה של אושר.
ככל שאני מכיר אותה, מדבר איתה, חווה אותה, אני אוהב אותה יותר. לא רק גופי שייך לה, אלא גם ליבי. קודם כל - ליבי.
סמיילי אחד שלה בצ'ט , ואני מחייך כמו ילד מפגר.
רגשות של אהבה שבמשך שנים הסתתרו מהעולם, מתעוררים לחיים מעצם הנוכחות שלה בחיי.
אז איך איך אני יכול שלא להתגעגע למישהי כה מיוחדת שגרמה לי להתאהב כך?
ולפעמים, לעיתים רחוקות אומנם, הגעגוע בא גם מחוסר ביטחון, ויש לי מחשבות בסגנון:
אני באמת ראוי להיות נשלט שלה? אולי זה זמני?
כן, עוד מעט היא בטח תבין שעשתה טעות, שאני לא בשבילה.
אז צריך לחוות את זה שוב ועכשיו. מהר, זמני קצר!
ואז אני משתגע.:-)
רוצה כל הזמן את קירבתה, רוצה לחוות מהטוב הקסום הזה עוד ועוד, ועכשיו!
אם לא באופן הפיזי אז לפחות הוירטאלי.
טלפון, מיילים, צ'טים.
אני מכור! והיא צוחקת שאני זונת צומי...:-)
למרות כל זה, כשאני מתגעגע, אני מנסה לעצור את עצמי ולא להגזים.
הרי גם לגבירתי חיים משלה, מוטב שלא אציק יותר מידי.
טוב, בזה כנראה אני לא תמיד אצליח. :-)
במערכת היחסים הזאת כנשלט שלה, הנוכחות של גבירתי הפכה לדבר מאוד משמעותי בחיי. הרגעים הללו שבהם התאפשר לי להיות שלה, לחוש את היותי שלה בפועל
בזמן שאני מבצע את הוראותיה, הטעם של הרגעים הללו נצרב בי עמוק.
אני צרוב בתחושה הזאת שאני שלה, שהפעולה שאני מבצע היא למענה, שהפעולה הפכה לבעלת כוח מיוחד, הכוח שלה. ופתאום שום דבר לא אוטומטי וריקני, כל דבר שאני עושה עבורה מסמל את ההשתייכות שלי אליה.
להיות שייך לה... איזו תחושה קסומה! תחושה של שחרור מהכל. תחושה של תשובה לשאלה שנותרה בי חיים שלמים ללא תשובה. תחושה של אושר.
ככל שאני מכיר אותה, מדבר איתה, חווה אותה, אני אוהב אותה יותר. לא רק גופי שייך לה, אלא גם ליבי. קודם כל - ליבי.
סמיילי אחד שלה בצ'ט , ואני מחייך כמו ילד מפגר.
רגשות של אהבה שבמשך שנים הסתתרו מהעולם, מתעוררים לחיים מעצם הנוכחות שלה בחיי.
אז איך איך אני יכול שלא להתגעגע למישהי כה מיוחדת שגרמה לי להתאהב כך?
ולפעמים, לעיתים רחוקות אומנם, הגעגוע בא גם מחוסר ביטחון, ויש לי מחשבות בסגנון:
אני באמת ראוי להיות נשלט שלה? אולי זה זמני?
כן, עוד מעט היא בטח תבין שעשתה טעות, שאני לא בשבילה.
אז צריך לחוות את זה שוב ועכשיו. מהר, זמני קצר!
ואז אני משתגע.:-)
רוצה כל הזמן את קירבתה, רוצה לחוות מהטוב הקסום הזה עוד ועוד, ועכשיו!
אם לא באופן הפיזי אז לפחות הוירטאלי.
טלפון, מיילים, צ'טים.
אני מכור! והיא צוחקת שאני זונת צומי...:-)
למרות כל זה, כשאני מתגעגע, אני מנסה לעצור את עצמי ולא להגזים.
הרי גם לגבירתי חיים משלה, מוטב שלא אציק יותר מידי.
טוב, בזה כנראה אני לא תמיד אצליח. :-)
