כן, אני אוהב.
אוהב את העוצמה שלה, את הנוכחות שלה.
את השליטה העצמית שלה.
את איך שהיא מנהלת את כולם סביבה מבלי להתאמץ כלל, בצורה הכי טבעית.
אוהב את טוב ליבה הגדול, את הסלחנות והחמלה שלה, את הנתינה שלה לאחרים.
אוהב את כל מה שמאפשר לי להתמסר אליה ללא כל חשש, בידיעה שתשמור עלי אפילו יותר טוב מאיך שאני שומר על עצמי.
אוהב לדעת שאני חשוב לה באמת, בכל האספקטים של חיי.
גם בחיי יום יום, היא זו שמרגיעה אותי כשאני נסער ונסחף,
אוהב לדעת שאכפת לה.
אוהב שהיא מנחה אותי בכל נושא, גם בדברים אישיים ביותר, כשבראש מעינייה רק לשפר אותי ואת מצבי בכל מקום.
טוב. חייב לציין שהיא גם מצליחה בזה באופן לא מפתיע.
אוהב את הגוף שלה, את היופי שלה.
מכור לטעמים שלה, לריחות שלה.
ולאיך שהיא מציפה אותי בהם, מזינה וממלאת אותי בהם.
וכמובן, את איך שהיא מאפשרת לי בסופו של דבר להודות לה על כל אלה. :-)
אוהב שהיא שולטת בי,
ואיך שהיא עושה את זה עם המוח המבריק שלה, בממזרות השובבה והילדותית לפעמים, איך היא משתילה בי מחשבות ותחושות, ונהנית לראות אותי מגלה את זה ומופתע.
ואיך שהיא מסבירה לי כל דבר. גם את עצמה.
ואיך שהיא מסבירה לי את עצמי.
ואיך שהיא תמיד צעד לפני. מפתיעה ומרגשת שוב ושוב. מכאיבה ומלטפת. מאתגרת ומכילה.
אני פשוט אוהב אותך, גבירתי, ומרגיש בר מזל שהסכמת לשלוט עלי, לקלר אותי ולהפוך אותי לרכושך.
לרכושך המאוהב והמאושר. }{
לפני 8 שנים. 13 בנובמבר 2016 בשעה 10:58