אני חוזר ממנה,
נפעם מהזכות שהיתה לי לשרת אותה ולספק אותה, לחוש אותה קרובה, אחרי שהתגעגעתי כל כך לנוכחותה.
תחושה של שחרור מתערבבת אצלי עם כאב שמזכיר לי את מה שהיה, חויות חדשות שהעבירה אותי בהן. הידיעה שהשתמשה בי אחרי שבוע מטורף שעברה, וניתנה לי הזכות להעלות בה חיוך, ממש מרגשת אותי.
"בוא לכאן" היא אמרה לי והושיבה אותי למרגלותייה, שולחת את כפות רגליה אלי.
התחלתי להריח ולנשק אותם, חלצתי במצוותה את נעלי העקב שלה, והתחלתי לטפל בכפות הרגליים שלה שאני כל כך מכור אליהן. מוצץ, מלקק ומסניף, מוצא את עצמי עטוף בתחושה של אופריה. בזמן כזה רק אני ורגליה קיימים. היא תמיד צוחקת עלי כשאני ככה.
לגמרי נרקומן. :-)
"עמוד", היא צוותה עלי והחזירה אותי אל הקרקע, ואז הלבישה עלי את הקוקרינג החדש שקניתי בשבילה. כאשר היא החלה לשחק לי בזין, הוא הזדקף, וחשתי שאני בגן עדן ובגיהנום, בו זמנית. מצד אחד ההנאה היתה גדולה והכל היה רגיש יותר, כשמצד שני חוויתי כאב של הזין הנאבק בטבעות שחנקו אותו.
מאוחר יותר היא שמה עלי כיסוי עיניים. כי ככה היא אוהבת אותי: מבולבל ועיוור.
צביטה בפיטמה פה, סטירה שם, ואני חוזר כמו תוכי על "תודה, גבירתי". כי אין בי דבר מלבד הכרת תודה.
ואז הגיע הרגע שהיא רצתה להשתמש בי לעינוגה . (אני כל כך מחכה לזה תמיד...) מגשש את דרכי, התקרבתי כעיוור למקדשה, בהתחלה מותר לי רק להריח, ורק אחרי זה אני זוכה לטעום. אני כל כך אוהב את הטעם של גבירתי, צולל לתוכו בשקיקה, שוכח מקיומו של שאר העולם... פתאום שום דבר לא קיים, אני רק שומע הוראות ומבצע, משתדל לדייק במלאכת הקודש הזאת.
הברכה לעמלי באה כשאני מרגיש את הנאתה, אני פשוט טובע בהנאה שלה. וזה מותיר אותי מאושר עם פנים לחות והטעם שלה בפה, מקווה שהרגע הזה לא ייגמר לעולם.
בסופו של דבר היא הורידה לי את כיסוי העיניים ושלחה אותי לפינה לעמוד על הברכיים ולאונן עד שאגמור, תוך כדי שהיא מסתכלת עלי בחיוך משועשע, ומעשנת.
ואני, אני נהנתי להתמסר ולתת לה לראות אותי כך, מושפל ונזקק, מסמיק ומגורה.
איזו אישה... למה מגיע לי כל הטוב הזה?!
ועוד לא סיפרתי כלום על איך אכלתי את השוקולד שהבאתי לה מכפות רגליה הענוגות, מבין אצבעותיה...
