בקצב שלה.

לאט לאט ובמיוחד מאז שנכנסנו באופן רישמי ליחסי שליטה,
אני מרגיש שאני הופך ליותר ויותר תלוי בה.
משהו בשיגרה הזאת של שירות ופינוק יומיומי ממכר אותי יותר ויותר.
כשהשולטת איתך כל הזמן זאת חוויה אחרת. 
מעולם לא חוויתי את זה, 7/24 . 
וככל שזה התפתח, הגעתי למצב שפשוט דברים אחרים פחות מענינים אותי.
אני רק רוצה לשרת אותה כל הזמן.
( קצת מדאיג אפילו כשאני חושב על זה )         :-)

אנחנו לא נוהגים לצאת הרבה, לא ביחד ולא לבד,
כך שיוצא שאני כל ערב מעניק לה עיסויים מכל הסוגים. כפות רגליים, גב, קרקפת.
מכרכר סביבה כל היום ( עד שהיא מגרשת אותי ),
מכין קפה, אוסף אחריה.
היא מרגישה מלכה אמיתית. ואני מרגיש משרת אמיתי.
מרצה אותה ומרוצה מכך שהיא מרוצה.
שיגרה מבורכת.

אתמול היא יצאה עם חברות למסעדה.
ואני נשארתי בבית לבד.
לא לבד ממש, יש בת בבית, וצריך לטפל בה.
מזל שנותרו הרבה מטלות של הבית, שכל אחת מהן הזכירה לי אותה.
אחרי כל המטלות, ישבתי לי והרגשתי ממש כמו קוקהולד, חיכיתי לה כמו נרקומן למנה שלו.
מסתובב בבית כמו אריה בכלוב. 

כל הזמן דמיינתי , איך היא חוזרת ואני מחבק אותה, מלטף אותה, חולץ לה את המגפיים ומנשק רגל רגל.
מרגיע אותה, מכין לה שתיה. 
הייתי על קוצים. 



ואז כשהיא חזרה, אני חייב לציין שזה היה אפילו הרבה יותר טוב ממה שדמיינתי. 


נרקומן.  כבר אמרתי?     :-)