לפני 6 שנים. 23 בנובמבר 2017 בשעה 7:02
פתאום זה היכה בי,
מכת ברק.
כבר שנה שאני רק איתה.
לא עם אף אחת אחרת,
לא עם אף אחד אחר.
אז נכון, עולים קצת געגועים לדברים אחרים,
אבל כנראה יותר ברמה של הרגלים וזיכרונות נעימים ופחות פיזי,
כך שאין לי מוטיבציה לשום דבר אחר ומסופק לי.
משרת אותה , כמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה וצריכה.
מי היה מאמין,
שאני עם כל הרעב שלי,
עם כל החסך,
עם כל הסטיות שלי,
עם כל הטירוף,
עם כל רעש ההורמונים שגועש בי מבפנים,
עם האש בבטן ששורפת ומעכלת אותי עד כלות,
רק איתה.
