עוצמה שקטה

עוד לפני שאני פותח את הפה

יש את השלב, שמגיע הרגע הזה,

אחרי דרך שצעדנו ביחד.

הרגע הזה שבו את עושה את הצעד הזה לעברי

ויודעת שמכאן,

כבר אין דרך חזרה.

הפקודות והדרישות שלי

הופכות לציות שלך. 

 ואז אני יודע - את שלי

אני זוכר איך שכבתי במיטה

הסדינים כבר יבשו

אך מיצייך היו ספוגים בהם

במשך שבוע מיששתי את הסדין ונזכרתי בטירוף שהיה פה

עכשיו מחכה שהם ירטבו מחדש.

מילדה אמיתית אחרת

איפה את?

דם ודמעות

זה מה שאני צריך ממך

היא משתפת אותי - 

כבר שבועות שהיא מתכתבת איתו בסתר

חומקת לשירותים כדי להגניב עוד הודעה

מצלמת לו תמונה תוך כדי שמתארגנת לעבודה. 

הוא מכריח אותה לאונן על הספה

כשכל הבית נרדם ולשלוח לו סרטונים. 

היא לא רוצה, אבל היא עושה

הוא נותן לה את תשומת הלב שחסרה לה בבית. 

שחסרה לה מאז ומעולם, 

החסך הזה שהיא סוחבת מהילדות. 

היא מתייחסת אליו כמו אל אבא שבא לתקן אותה

מעביר את הליטוף הזה שכמהה אליו מילדותה.

היא מספרת לבעלה שחזרה לחדר כושר 

כדי שיהיה לה תירוץ למה היא חוזרת מאוחר מהעבודה

ועם ריח של מקלחת. 

משתפת אותי איך כשהיא נכנסת אליו 

הוא שולח אותה להתקלח

ואיך כל מפגש שלהם היא מסיימת במקלחת

כדי למחוק את שיירי הריח שלו ממנה

שבעלה לא יריח. 

היא כועסת על עצמה

היא יודעת שבעלה יפגע אם יידע

היא גם יודעת שבסוף היא תיפגע

אבל היא מתרצת לעצמה 

שהיא צריכה עכשיו. לחיות

ואני אוהב אותה, חברים כבר שנים, יודע שהיא תצטער, אבל מעדיף אותה חיה

שבי כאן, 

על הכסא הלבן. 

יודעת מה?

רדי לרצפה

משם יהיה לי יותר מעניין להסתכל על השתן שלי

זולג על כולך. 

או אולי תחילת הבוקר.

את מתכרבלת בתוכי על הספה בגינה

ואני עוטף אותך, 

מצמיד אותך שתהיי קרובה יותר. 

לילה מטורף עבר עלינו, 

מהלילות האלה שעוד נמשיך ונדבר עליהם הרבה זמן. 

אני שואל אותך מה עובר לך בראש, 

מבקש ממך לתאר במילה אחת את מה שאת מעכלת.

את חושבת רגע, 

עוצמת את עינייך, 

ואומרת לי: בית

מתגעגע לימים בהם לשיוך וקילור היו משמעות,

כשלהגיד "אני נשלטת" גרם לכל המיתרים שלך לרעוד. 

לימים בהם קילור היה הצהרה על חוזה נפשי עמוק,

חוזה שבו את מתקלפת מול האחר

ואתה מבין את האחריות הכבדה שטומנת בחובה בעלותך על גופה ונשמתה של אחרת. 

לימים בהם לא כל זבת חוטם היתה חותרת בהתכתבות הראשונה

ומנסה להבין "כמה זמן לוקח לך לשייך". 

מרגיש לי שהחדשות בעולם הזה רק מחכות לקולר ולאיזה אדיוט שיגיד להן לכתוב בפרופיל: "משוייכת-לא פנויה להיכרויות" 

כמו לסמן וי על תכשיט זול מעיל אקספרס. 

לימים בהם אנשים פירסמו בפורומים את רחשי ליבם והגיגי מוחותיהם הסוטים

ולא תמהיל מילים שעברו דרך Ai. 

מתגעגע לעולם, 

שעוד קיים, 

במעגלים המצומצמים

ולצערי, ללא דם חדש וזולג

ואין כמו הכנות מרגשות לארוחת ערב

ופליי עם חברים ותיקים

וגם כמה חדשים

איפה שאני יכול לקחת אותך

בדיוק כמו שאת 

איפה שאת פושטת 

את כל מה שמיותר

שם, באפילה

אני, אני

ואת

שלי