מערת החתול

על הנייר, הכל די תותים, אפילו תותים ודבש.

גם בפנים די בסדר. לפחות הכי בסדר שאי פעם היה, אבל עם קצת אי שקט לא מוסבר.

איך יכולים להיות כל כך הרבה רגשות בבנאדם כה קטן?

כמה דאגות וחוסר סבלנות לקבל תשובות ומסקנות על הכל. 

יותר מדי רעיונות ותשוקות שאני לא יודעת איך ולאן לכוון את כולם. בקבוקון סודה שמנערים חזק מדי.

אינסוף ניסיונות להבין את עצמי ולהיות הכי טובה שאפשר.

נורא מעייף וכבד הכל.

יהיה קל יותר להיות בובת ראווה פשוטה ויפה, eye candy בלי דרישות או רצונות, 

סתם חפץ לעיינים מציצניות

For your viewing pleasure

מישהו אמר החפצה עצמית?