צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

מערת החתול

קפה, שיבארי, וחייה של סוויצ'ית.
כותבת עבור עצמי ועבור אחרים.ות שמחפשים מילים להזדהות איתן.
לפני כחצי שנה. יום שלישי, 27 בינואר 2026 בשעה 13:06

הלם שזה משהו שגרם לי לבכות. בכי אז היה אירוע נדיר, אם בכלל. 

לא הייתי יכולה להגיד מתי הפעם האחרונה שבכיתי. חברה דואגת שולחת הודעה לשאול לשלומי. יצאתי כבר מהאירוע? אני רוצה שהיא תבוא לקחת אותי?

אני כותבת שאני לא מפסיקה לבכות, ששוב שתית יותר מידי, שאתה ילד מפגר שלא שומר על עצמו. שיצאתי לרחוב בחושך, עטופה במגבת ויחפה, כדי להציל אותך מעצמך?

להושיט לך יד ולבקש ממך לחזור אלינו חזרה לחגיגות. איך שמחתי כשלקחת לי את היד ובאת, איך הייתי מרוצה מעצמי, שאני מגשימה את פנטזיית ה Saviour Complex שלי.

היא מזכירה לי שאתה לא ילד, אתה יודע לשמור על עצמך והבחירות שלך הם שלך.

מזל שאני כבר לא מנסה להציל גברים מעצמם. 

לפני כחצי שנה. יום שני, 26 בינואר 2026 בשעה 15:51

כולי תחושת גועל כשאני חושבת עליך עכשיו.

כמו דבק שנדבק או לכלוך שנצמד לגוף, מסרב לרדת ורק ממשיך לטנף ולפצוע.

תחושת גועל כשאני נזכרת בעיניים שמחפשות אותי מהצד השני של החדר וננעצות בי, 

בידיים שאחזו לי במותן וליטפו לי את הירך.

בזיכרון שלך אומר את השם שלי, לרוב לא השם אלא מגוון כינויים שחשבת ראויים עבורי.

באחיזה שלך בי כאילו אני רכוש אבוד (אך יקר) שמצאת שוב, כאילו אני שייכת לך.

כשאני חושבת על התראת הצ׳אט קופצת כל פעם מחדש, כאילו אתה מנסה להשיג אותי מבעד למסך.

ובעיקר תחושת גועל מעצמי, שאהבתי ורציתי כל רגע.