לפני חודש. יום רביעי, 28 בינואר 2026 בשעה 11:27
לפעמים נדמה שהתמכרתי לסבל של עצמי.
שהשליליות והציניות הפכו לחלק בלתי נפרד מהאישיות שלי, למה שמניע ומגדיר אותי.
כלי ותירוץ להנמיך ציפיות, לדכא צרכים ורצונות.
כי כל דבר אחר הוא מתכון לאכזבה.
מי אני בכלל בלי ה"אבל קשה\מורכב\מסובך לי"?
בלי "אבל אני לא מוכנה?" "כולם אותו חרא".
אם קובעים את התוצאה הסופית עוד לפני שנתת הזדמנות, קשה להתאכזב ולהיפגע (לכאורה) כי הרי לא באמת נתתי צאנס.
אבל אני חושבת שאני מוכנה לזה.