אובססיה אינה תופעה מקרית ואינה נובעת בהכרח מאדם חפץ או רעיון מסוים. מבחינה פסיכולוגית מדובר בדפוס מתמשך של התמודדות נפשית שמטרתו העיקרית היא ויסות רגשי במצבים של חוסר יציבות פנימית. זהו מנגנון שמופעל כאשר הנפש מתקשה להכיל מצבים מתמשכים של אי־ידיעה, חוסר יציבות והצפה רגשית.
בבסיס הדפוס האובססיבי מצויה לרוב חרדה. לא חרדה בהכרח גלויה או דרמטית אלא לעיתים חרדה שקטה קיומית כזו הקשורה לאובדן שליטה לפחד מהתפרקות רגשית או לתחושת ריק שאינה מקבלת מענה. האובססיה מציעה פתרון זמני של מיקוד אינטנסיבי. כאשר התודעה נאחזת בדבר אחד היא יוצרת תחושת רצף גבול ומשמעות גם אם אלו מדומים.
המנגנון האובססיבי פועל דרך המחשבה. במקום לפגוש את הרגש כפי שהוא המערכת הקוגניטיבית נכנסת לפעולה מוגברת של ניתוח שחזור בדיקה חוזרת וחיפוש סימנים ופרשנויות. זהו ניסיון לשלוט ברגש באמצעות חשיבה. בפועל השליטה אינה מתממשת. המחשבה מרגיעה לרגע אך מחזקת את הדפוס בטווח הארוך.
אחד המאפיינים הבולטים של אובססיה הוא הקשר שלה לאי ודאות. מצבים לא סגורים קשרים לא ממומשים או יחסים שבהם אין בהירות רגשית נוטים להזין את הדפוס. היעדר סגירה מונע עיבוד רגשי מלא והנפש ממשיכה לפעול בניסיון לייצר פתרון מחשבתי למה שאין לו פתרון קוגניטיבי.
חשוב להבחין בין אובססיה לבין אהבה או תשוקה. בעוד אהבה מאפשרת תנועה נוכחות והדדיות אובססיה מקבעת. היא אינה מבקשת קשר אלא הקלה פנימית. היא אינה שואפת להכיר את האחר כפי שהוא אלא להשתמש בו כעוגן לוויסות רגשי.
ריפוי מהדפוס האובססיבי אינו מתחיל בהפסקת המחשבות שכן המחשבות הן הסימפטום ולא המקור. שינוי מתרחש כאשר מתאפשר מגע ישיר עם הרגש שהודחק. כאב ישן צורך שלא נענה או פחד עמוק מהיות לבד עם חוויה פנימית לא מוחזקת. היכולת לשאת חוסר ודאות להסכים לא לדעת ולהישאר בנוכחות רגשית גם ללא פתרון מיידי היא שמחלישה בהדרגה את הדפוס.
בסופו של דבר אובססיה אינה אויב שיש להילחם בו אלא איתות. היא מצביעה על אזור בנפש שדורש תשומת לב הכלה ולמידה של דרך חדשה לוויסות רגשי. כאשר הצורך הזה מקבל מענה הדפוס מאבד מכוחו לא מתוך מאבק אלא מתוך הבנה ברורה של שורש הבעיה.