יום הולדת, ופאקינג אין תלונות. שנים שהתרגלתי לחפש את החסר, לעשות חשבון נפש, להתמסר.
והפעם, פשוט כתבתי לעצמי ברכה וראיתי את הטוב. באופן אבסורדי זה מרגיש כאילו משהו לא בסדר. איך יכול להיות שאני רק בהתקדמות. בעבודה, בלימודים, חברים ומשפחה שפתאום מרגיש שהיא שוב קצת מתחברת (עד כמה שאפשר).
נכון, אין זוגיות, אבל גם קשה לומר שאני באמת מחפש או זקוק לה כרגע. אני בעיקר מושקע בעצמי, אחרי שנים שלא העזתי. ואין עוד אף אחת שתפסה לי את הלב, דחפתי אותו הצידה מאז הפרידה, שלא יתערב לי בהתפתחות.
ובכל זאת, הסטודנט לפסיכולוגיה בגרוש שאני מחפש את הלא מודע, את מה שמתחת לקרחון.
אולי אני בעצם לא מתגעגע אליה, אולי אני מתגעגע לעצמי הקטן, העטוף, זה שמרגיש ששומרים עליו, שאין עליו אחריות לגדל את עצמו. שהוא תחת מעטפת של אומרים לו מה לעשות ואיך להתנהג, שיש לו מסגרת. אולי היא רק תירוץ לזה שאני מפחד אחרי הכל להיות חלק מהעולם הגדול, להצליח. ושפתאום אני רואה שהולך לי אז אני מחפש את הצעדים אחורה, רק שלא תצפו ממני לכלום.
לפני 3 חודשים. יום רביעי, 24 בדצמבר 2025 בשעה 15:40