את יושבת על הבר, מסביב הריחות משכרים, אפטר-טייסט טעים, מתערסל בקצה לשונך...
מבטך נודד עם המוזיקה לפוסטר של פינק-פלויד, מנגנים בשקיעה, רומנטיקה נוסטלגית
בראשך עולה לפתע מחשבה שאת לא רגילה לה, הערב הולך להיות אחר
אחרי רגע אני נכנס בצעד מהיר ויושב במרחק כיסא, מתופף באצבעות על הדלפק...
מבטינו נפגשים במקרה ואת מחייכת אלי סתם מתוך נימוס, אני מהנהן וחוזר לחכות לשירות
אבל בעודנו מסיטים מבט, כמו מים באדמת-כורכר, מחשבה חדשה מחלחלת בנו
גופינו פונים זו אל זה ואנו מתחילים לדבר ממש ביחד, עוצרים באמצע כדי לתת לאחר, וצוחקים...
את יושבת בשקט ונותנת לי להוביל את השיחה, בודקת איך צליל קולי נשמע באוזנייך
אני מדבר מרגיע אך ברור, מציג את עצמי ולמה פה, מנסח מחשבות למילים בסמכותיות מילולית
אנחנו שוקעים בשיחה, מאלה שמגיעות רק בתאורה אפילה ואינטימית...
הברמן מפלש כוס במרחק מדוד מאיתנו, מביט בעניין בלי להפר את המתח-המיני שהולך ונבנה
אני אוהב לשמוע איך הראש שלך חושב, כמו מישהי פתוחה מספיק כדי להגיע לכאן לבדך
אם רק היית יודעת ש...
אני מסמן לברמן, מזמין לי כוס סינגל-מאלט ולך קוקטייל מתקתק...
את משחקת בהיסח-דעת קל בכוס הריקה לפנייך, ואז מזיזה אותה הצידה בתנועה החלטית
אמנם לא ביקשת ממני כלום, אבל את אוהבת את המחשבה שאני לוקח יוזמה
נקישות זכוכית של כוסות מצלצלות ברקע, מקשטות את מוזיקת הג'אז המעושנת...
את משחקת בהיסח-דעת קל בשערך כשאת מקשיבה לי, הבעתך חולמנית מעט, ומקסימה
אני חושב לעצמי שממש הייתי יכול להתעורר יום אחד עם הפנים היפות האלה במיטה שלי
הברמן מניח לידנו את הכוסות ומתרחק בשתיקה, שומר לא להפר את הקסם...
הוא לא כמו צלע שלישית, אלא עד שקט לדבר המיוחד הזה שמתרחש פה בנינו
עכשיו שנינו בתוך הראש שלנו, מדברים זו עם זה במבט בלבד והשיחה מחליקה כמו וויסקי טוב
ומה אם תביני...
לפני שתי כוסות היינו זרים מוחלטים שמזל הפגיש בניהם, עכשיו זה כאילו אנו מכירים כבר מזמן...
נושאי השיחה שלנו התחלפו בין עבודה, לאנימה והתגלגלו לפילוסופיה של המשיכה
עכשיו את התשוקה, אנו מדברים בנינו בלי מילים, בכוח המחשבה בלבד, רגלך היחפה מתנדנדת
שפת-הגוף שלנו הפכה קרובה יותר ויותר מבלי ששמנו-לב, הנשימות שלנו מתואמות...
אני מניח יד על ירכך החשופה ואת לא מושכת אותה, גופך מתמסר למגע המחוספס
הבר סביבנו הפך למחשבה רחוקה, נעלם ברקע כשעינינו שוקעות אחד בשנייה
אני מנסה להסביר לך במילים כמה את יפה עכשיו, כאילו רק הרגע גיליתי את זה...
אני מחליט לראות כמה רחוק תלכי, לוקח בוטן מהצלוחית ושם לך אותה באצבע בפה
את מוצצת קלות את אצבעי, מחייכת לטעם המליחות, עינייך נוצצות במבט שובב
ואז
את קמה
נתמכת בכתפי
כשאת חוזרת אל תוך הנעל
אוספת
את דברייך
והולכת
אני ממהר אחרייך, תופס ושם יד על כתפך, מאחורייך, ואת מסתובבת ואנו נדבקים בנשיקה...
גופך מתמוגג, שלי מזדקר, לשונותינו במחול מוזיקלי, אחרי ששכחנו מה זה זמן אנחנו עוצרים
אני בא לדבר, אך את שמה אצבע על פי; "בעוד שבוע בדיוק, באותה שעה, בוא לפגוש אותי פה,
או שלא."