בת ים - ניו יורק

עונשים

צריך לתת בחכמה

היא נהנתה

זו לא באמת ענישה

אם אתה נהנה מזה

לא תוכל לשמור זאת להנאתך

אנאלי

זה עונש גרוע

תיתן יותר מדי עונשים

זה יהפוך לא אפקטיבי

לא תאמר שזה עונש, זה יהיה סתמי

עונשים

חסרי רושם

לא יותירו

זיכרון

ולא

משמעות

טים ברטון הוא באמת גאון

"הלילה אנחנו הולכים לתרגל קאמה-סוטרה" אני אומר לך, ברכב, מסתכל בזווית העין, איך אורות הדרך החולפים לאיטם מאירים אותך שוב... ושוב... ברוגע קליני, כאילו סקאנר עצום וחמים סורק את תגובות גופך בטמפרטורת החדר.

אני מחייך לעצמי קלות כשרואה איך, לאט-לאט מתגברת זרימת-הדם בלחייך בציפייה;

את עוד לא יודעת מה מחכה לך, אבל הראש שלך כבר מתחיל להתמקד בדבריי יותר ויותר...

הסקרנות שלך עכשיו, רק הולכת וגוברת, כשאת רואה, איך אנו יורדים מכביש האספלט ומתקדמים בתנועת גלגלים מדודה, בדרך-האפר הכפרית, בין שדות ירוקים רחבים, מעבר למה שהעין יכולה להכיל.

הנה עצרנו, ועכשיו את לוקחת כמה נשימות עמוקות... והתרגשות מציפה את גופך.

כשאני איתך... ואנו יוצאים מהרכב למקום מסתורי, מואר כעת רק באור הירח-המלא ונראה בעינייך כאיזו חווה נטושה, אך הוא בעצם היה פעם אורווה.

צריפים וסככות עזובות עומדים עירומים באור הקריר, החיוור...

לאט-לאט עולה בראשך השאלה הטבעית, "מה עבר על המקום המוזר הזה, שגרם לו להתרוקן מנפש-אדם, האם התרחש פה משהו רע?.."

אבל המבט התכליתי שלי, מבהיר לך, 'עכשיו, התרכזי בכאן ועכשיו.'

וכשאני מלביש את גלגלי-הדורבנות על מגפי-הרכיבה שלי ושוט-הזנב הארוך מגולגל על מותני, משלים את הלוק של, ג'ינס, מעיל-אופנוענים בסגנון אינדיאני וחגורת עור עם אבזם ערד גדול –

אז את מבינה שאני לגמרי Means business.

בראשך רצים סימני-שאלה כמו אוטוסטרדה של תהיות מציפות,

אבל אז את נזכרת שאמרתי לך שמחשבות הן רק עננים חולפים המסתירים את מה שאנו באמת מרגישים...

ועכשיו, כשאת מתרכזת במה שאת מרגישה בזה הרגע, אדרנלין מתחיל להציף אותך במקום תהיות, ליבך פועם בחוזקה, גופך חם ונרגש לקראת המשך הסיפור ולפני שאת מספיקה לבטא את כל זה במילים, אני תופס בשיערך ומכופף את פלג כופך העליון לצד ירך שמאל שלי, בתנוחת "לידינג", של שפחה גוריאנית וגופך מיד נזכר בתחושה, אי-נוחות מובלת ומוחזקת היטב, פחד לצד תבנית מוגנת... ואת מתמסרת לטון, שהכתבתי.

אני מוביל אותך כך, צליל דורבנות הברזל המשקשקים עם צעדינו בשירת אל-חלד צורמנית, גורם לצלילי הלילה הרכים להחריש בפנינו והכל נותן לך תחושה מעוררת, כאילו אנו עושים איזה משהו אסור, מפירים את הדממה הקדושה של האפילה.

אנו פוסעים אל תוך מה שהיה פעם מכלאה עגולה.

אני מעמיד אותך, ידיים רפויות לצד-גופך ונעמד מולך במרחק של כ-2 מטרים.

אני מורה לך להזדקף ולהרפות כתפיים וכשראשך מורם את מבחינה בגדר סביב ומתחילה לחלחל בך ההבנה שהמקום הזה נועד בעבר לאילוף סוסים, ואת משתאה, מול הרעיון האקזוטי, הראש שלך שואל – 'מה הוא חושב לעצמו?' אבל בגופך מתגברת חמימות מרגשת, במיוחד בין הרגליים, ורטיבות דביקה מדגדגת את ירכייך הפנימיות.

את מביטה בי בחיוך נבוך, מנסה בכל הכוח להסתיר את מה שמתחולל בגופך, אך החיוך הדק שלי מראה לך שעצם המאמץ חושף עוד יותר את סודותייך הקטנים.

כעת, אני מרצין, ומביט בך במבט נוקב שגורם לשערך לסמור קלות, כאילו חשמל-סטטי מושך ומשתעשע בו.

בקול נמוך ואסרטיבי, אני נותן הוראה עניינית, "תרימי ידיים ותסתובבי עם גופך אלי."

מיד תחושותייך מקבלות גוון של חטא, את תחת מעצר אחרי ששברת איזה טאבו, ואת מבצעת שלב-שלב... גופך מתכווץ וקטן בהכנעה מול כובד משקלה של ההנחיה שלי.

אני סורק ובוחן את גזרתך מבעד לבגדים כמו ברנטגן, אפילו בגבך אלי, את מרגישה את העיניים שלי חולפות עוד ועוד על-פני גופך העסיסי, מלא ברוך בדיוק במקומות הנכונים.

אני אומר לך להתכופף, בסיטואציה הזו, ההוראה הזו נשמעת לך פולשנית מתמיד ואת מבצעת בהיסוס מסוים... פנייך מאדימות ולוהטות כשאני נועץ מבט כמו נץ בישבנך הענוג המתקמר.

השניות עוברות בעצלתיים, שניה אחר שניה... ולך יש תחושה כאילו את עומדת שם בקרנו הלבנה כבר שעות –

אור הירח מרגיש כמו פלורסנט מזמם בבית-חולים ועיניי מנתחות את הרים וגבעות קימורייך.

אז אני אומר לך להתיישר ולחזור להתייצב בפנייך אלי ואת מצייתת בתחושת הקלה קלה.

אבל אז משב-רוח צונן מגיע, צמרמורת חולפת בכל גופך וכעת את כבר לא מסוגלת לשמור על משמעת-עצמית ולנהל את החשק הבוער בך...

את יורה כלפיי צרור של שאלות חוקרות מתוך לחץ והתרגשות.

בשקט אני מתקרב, בצעדים דומיננטיים, למרחק כמטר ממך, ונעמד בפישוק קל, ידיים בחגורה כמו איזה רס"ר, בהונות בחוץ;

אני רק מביט עמוק וחד בעינייך, בשתיקה ארוכה... נותן לך לשטוף הכל החוצה.

כעבור מספר רגעים השקט הדק והעוצמתי עוטף אותך ואת נרגעת, משפילה מבט ומורידה את הראש קלות בכניעה.

לרווחתך אני מתקרב בצעדים יותר שלווים, ונעמד קרוב, צמוד, את ממש מרגישה את נשימתי החמימה כמו משב אוורירי על עורך – מתנשא בגובה מובהק, מעליך.

עתה, אני תופס בתחתית סנטרך באחיזת אצבעות עדינה, אך גם חסונה, ומרים את פנייך אל פניי.

עינייך פוגשות בעיניי... גם כשמבטך מעט מושפל...

ברגישותך הגבוהה את מזהה במבטי, להט, מוחזק היטב ובשליטה;

את מרגישה, עכשיו, איך אני מכסה אותך בתבנית שמעניקה גבולות של ביטחון שאת יכולה להרשות לעצמך להתמסר אליו בהנאה...

ולצד זה נגיעות מעוררות של מתח המעבירות זרמים, זרמים, בקצות החלקים הארוגניים של איברייך.

אני עוזב את הסנטר ומורה לך בקול יציב, כמובן מאליו שתיישמי, לפשוט את בגדייך.

דעתך מוסחת לרגע לסביבה ולצינה הקרירה ולעובדה שלפני שהגענו לכאן, נתתי לך הוראה לא ללבוש, לא תחתונים ולא חזייה, ואת יוצאת במחאה מבדרת;

אך אני רק ממשיך להחזיק שליטה בעינייך, עד שאת מתחילה להסיר את הבגדים בעודך ממשיכה במחאותייך.

כשאת עירומה קליל, גופך בוער ולח מבושה ועוד תחושה לא מוסברת, ועדיין מברברת, עיניי על ערוותך, מעבירה בה גלי-חשמל פועמים... ואז אני מניח יד אחת על גזע-המוח שלך וביד השנייה לוחץ באצבע המורה בין גבותייך,

אומר בקול נמוך שמאלץ אותך לשתוק כדי לשמוע, תוך כדי שאני מדגיש מילים חשובות,

"לי-את, מעכשיו, רק אני, משמיע פה קול, ואת חרישית כמו עכברה."

בלי להבין בעצמך כיצד, את נרגעת ומפסיקה לדבר באחת – ויחד עם זה גם המחשבות שלך עכשיו, ממוקדות לחלוטין בי ובמילותיי.

אני מחזיק בכתפייך בשתי ידיי ואומר לך בטון נינוח ומרגיע, "קפלי את הבגדים שלך במסודר והניחי אותם בפינה."

קצת כמו מתוך טראנס את מתחילה לקפל וכשאת מסיימת, את ניגשת עדיין בהלך-רוח אוטומטי להניח את הבגדים, אבל אז את שמה-לב שאין פה בכלל פינה.

את מסתובבת אלי ופותחת פה לומר משהו, אבל כשאני מביט בעינייך את נזכרת ושותקת, מתחילה להתלבט בינך לבין עצמך מה לעשות...

את מסתובבת מעט לאורך הגדר, חושבת ואז נעצרת, מביטה אלי בעיניים מבקשות אישור ואני מהנהן ואז את מחייכת ומניחה את הבגדים, מצפה להנחיה הבאה.

בקול ברור וסמכותי, אני אומר לך לגשת מולי, להסתובב 180 מעלות, להתכופף ולפתוח לרווחה את פלחי-ישבנך מול עיניי הבודקות.

לאט-לאט... צעד אחר צעד את, ניגשת, נעמדת מולי כמקודם, פטמותייך זקורות מהגירוי החם באוויר הקר... עור ברווז מקשט את גופך החטוב והחושני.

את מסתובבת במקום בדממה, מציגה בפניי את עכוזך העגלגל, מכופפת באיטיות את אגנך, משחקת קצת; נדנוד קל מגרה שנועד לערער את היציבות הסלעית שלי, הבלטה חצופה מעלה, הידיים מפשקות את הפלחים וחושפות שני חורים מגולחים ויפים, נוצצים ברטיבות נדיבה באור הלבנה...

אבל את לא מצליחה להוציא אותי מאיזון.

גאה בעצמי שאני מצליח לשמור על סטואיות מול התצוגה החושנית הזו, כשכל מה שבא לי עכשיו זה לקרוע מבעד לסקס-האפיל שלך ולטרוף אותך, אני טורף אותך במבטיי במקום...

את מרגישה בכך ורטט קל בכל גופך ונשימותייך נעשות עמוקות ונרגשות, חזך הבשל, עולה ויורד, עולה ויורד...

אני מצווה "נאדו" תוך כדי שאני מצביע על הרצפה לרגליי והיא מגיעה בצעדים מהוססים ונשימות מרוגשות – יורדת לנאדו, בחוסר נוחות עם האדמה על גופה העירום ומתיישבת עם מפרקי-יד חשופים בהכנעה.

אני בלבוש קאובוי עם שוט רכיבה ארוך (זנב אחד) – מגפיים עם דורבנות, ג'ינס, חגורה עם אבזם מערבי רחב, ז'קט אופנוענים בסגנון אינדיאני.

אני מתכופף קלות, מדגיש את הפרש הגבהים ומניח לה יד על הראש כמו כלבה, היא מרכינה את ראשה באינסטינקט ואני אומר לה בשקט לעצום עיניים; אומר לה, "תנשמי עמוק, אוויר פנימה – אוויר החוצה, תתמסרי לחושך המלטף שבחוסר-ראייה... את הסשן הזה את תבלי באפילה מוחלטת כשרק הקול שלי מנחה אותך." לפתע כמו מתוך אינסטינקט של חשש היא פותחת עיניים בלי שאישרתי ומביטה בי במבט מתחנן של עיני-כלבלב.

אני מביט בה לרגע וניגש רוכן מאחוריה ברגליים מכופפות, מניח יד אחת על עיניה ומשעין את ראש לאחור על החזה שלי – חוזר על המשפט; כשאני מסיר את היד מעיניה היא שלווה, לא מרגישה שוב צורך לפתוח עיניים, אז אני נעמד חזרה מולה, עם יד על ראשה המורכן ומרשה לה לפתוח אותן.

אני מושיט לה כיסוי-עיניים עם הריח שלה שהיא רגילה לו ומורה לה לכבוש אותו, היא מצייתת ואני חוזר על המשפט הקודם, רואה בשפת-גופה איך היא נרגעת בשקט, ראשה נשען מעט לצד ימין חושף את הצוואר בהתמסרות.

אני רוכן מולה ואומר, "מעכשיו" *אצבע-צרדה ליד אוזן שמאלה פעמיים* "רק הקול שלי" *אצבע-צרדה ליד אוזן ימין פעמיים* "מנחה אותך." אני מחכה קלות לראות שהפנימה והיא מהנהנת, נושק למצחה בין הגבות ומתרומם חזרה לעמידה גבוהה.

אני נותן הוראה, "סלייב-ליפס" היא מרימה את ראשה כלפי, מפשקת את שפתיה קלות בצורת נשיקה חושנית ומחכה – לאחר כמה שניות אני מתכופף ונושק לשפתיה וכששפתינו נפרדות, עולה חיוך קל בפיה.

"אובידיינס" אני מצווה בקול ברור ועמוק, לוקח לה כמה שניות להבין אז היא נזכרת את התנוחה הגוריאנית; היא נשכבת על הבטן בחוסר-נוחות (בגלל העירום והאדמה), אני מקרב את רגלי אליה במופגן כדי להעביר את תשומת-הלב שלה מחוסר-הנוחות אל הרגל, לבסוף היא מורידה את ראשה, משעינה עליה את לחיה ונותנת לרגלי נשיקה. אני עומד כך בשקט מוחלט כמה רגעים ואז אומר בקול חם, "כלבה טובה" ומושך בעדינות את הרגל, כדי לסמן לה לחזור להזדקף.

בצעדים ברורים שתשמע, אני מסתובב סביבה סיבוב מלא ונעמד במופגן מאחוריה בזווית קלה; אני מוריד את השוט המגולגל מהחגורה שלי ומצליף בהפתעה, הצלפה חדה לימינה שגורמת לפלג גופה העליון להירתע קלות ואז להתכווץ – אני נותן לה להישאר ככה מספר שניות ואז רוכן מאחוריה, מניח יד מרגיעה על מקלעת-השמש שלה מתחת לחזה, ידי עולה ויורדת עם נשימותיה עד שהיא נרגעת אל תוך המגע, שואבת ממני חזרה את הבטחון; ואז אני תופס בשערה בכוח, מושך אלי לאחור ולוחש באוזנה, "שריקת השוט, תשמש כעונש, כשאני לא מרוצה. אני בטוח ש-את רוצה לעשות אותי מרוצה, נכון?"; היא באה לענות, אך אני שם אצבע משתיקה על פיה ומצקצק, היא מבינה את המסר ומהנהנת כשהאצבע עדיין על שפתיה ורק אז אני משחרר את שיערה ולוטף קלות ללחיה.

אני מתרומם וחוזר לעמוד מולה די קרוב, אני מכה ברצפה בקרסול שהדורבן ישמע ואז מתכופף וטופח באצבע על הגלגל שישמע חזק יותר ואומר, "הגלגל זו אזהרה, את הולכת להיות קשובה כדי שתשימי-לב לצליל" אני מביט בה והיא מהנהנת בהבנה.

המשך יבוא...

אני מגיע לחניון ביתך באיחור-אופנתי... אתם במקור מספרד, אז אצלכם זה מקובל – אם היית מצפון אירופה הייתי חושב אחרת.

למרות שחיכית בחום ואת מזיעה אפילו עם החצאית הקצרה וגוזיית-הספורט, את לא מביטה בי כאילו את רוצה לחנוק אותי כמו שאת יודעת לעשות לפעמים.

את נראית כמו טניסאית, ממש איך שרציתי אותך, אפילו הפטמות קצת בולטות מהגוזיה הלבנה, אבל עכשיו הבדיקה האמיתית...

אני יוצא מהרכב כדי לפתוח לך את הדלת, אבל קודם תופס אותך לנשיקה ארוכה, שולח יד מתחת לחצאית ונותן פליק. רגע... רגע... אני מנתק מגע.

"אמרתי לך לבוא בלי תחתונים, נכון?"

את מביטה אלי כמי שתכננה כבר את הנאום ומתחילה להסביר לי "אבל אני לא יודעת בכלל לאן אתה לוקח אותי... איך שאני מכירה אותך, אתה תעשה משהו משוגע ומי יסבול מזה? אני!" את אומרת, אבל לא בעודף רצינות.

"איך שאת מכירה אותי, מה שאת יודעת בטוח זה שאני לא אוהב כשאת לא עושה מה שאני אומר" אני אומר לך במבט שמבהיר היטב את הכוונה שלי ומביט בעינייך בשקט, נותן לך קצת להתבשל בזה.

אחרי כמה שניות שאת מחפשת בעיניי תשובות את באה להגיד משהו, אבל אני מרים אצבע-מורה ומורה לך לעצור ואת שותקת.

"אוקי, עכשיו תורידי את התחתונים שלך ותאספי איתם את השיער" אני אומר לך בטון כאילו זה מובן-מאליו שאת תצייתי וזה עושה את שלו... את מתלבטת רק לרגע, לפני שאת שולחת יד מתחת לחצאית הקצרה, מחליקה את החוטיני במורד הרגליים הארוכות הדקות שלך ואז... מריחה אותו, הוא מזיע, את מראה לי, כמעט דוחפת לי אותו בפנים, עם הבעת איכס כזו אירופאית שאני לא יכול שלא לצחוק וברור שאת מנסה לגרום לי לוותר לך.

"את נראית עכשיו יותר כמו צרפתייה מספרדייה" אני מקניט ואת מבינה שלא יהיה פה משא ומתן.

את אוספת את השיער הזהוב השופע שלך בקוקו עם התחתון כמו שאמרתי ומכניסה לי בקטנה, "תפסיק לחשוב שכולנו באירופה נראים אותו דבר, טמבל" את אומרת בנימה קלה של ניצחון.

אני מבלגן לך קצת את הקוקו המאולתר, להזכיר לך את יחסי הכוחות, את מסדרת אותו במבט נוזף של ילדה נעלבת, ואז מחייכת כשאני פותח לך את דלת הרכב שתכנסי.

בנסיעה את מנסה לחקור על שני האופניים שהעמדתי על הגג ואני רק מחייך אליך בעורמה, אבל את לא מוותרת בקלות ואת אחת כזו שבדרך-כלל מקבלת מה שהיא רוצה בסוף, מתוך עקרון.

כשהידיים על מכנסי-הרכיבה לא מספיקות, הזין שכבר היה לחוץ אל הבד הבעייתי מוצא את עצמו ללא התנצלות בפה שלך... התחת שלך כמעט חשוף לגמרי כשאת מתכופפת אלי, נהגי-משאיות צופרים, אני לא מצליח לשמור על קצב-נהיגה נורמאלי ואת שקועה במפגש אינטימי עם האיבר הזקור כאילו רק אתם שניכם לבד בעולם, אם לא היית מגניבה לי מבטים שובבים פה ושם, הייתי מתחיל להרגיש מקופח.

אני מנסה בכל כוחי לא לגמור, כי אם אתן לך את הניצחון הזה, אהיה חייב לתת לך גם את התשובה שאת מבקשת, אלה חוקי המשחק שלנו; והפעם ניצחת FAIR AND SQUERE – אני גומר לך בפה ואת בולעת הכל כי את יודעת מה יקרה אם תלכלכי את הכיסא ומפליק לך על התחת בכוח כתו-סיום להתפרקות שלי בפיך, את מלקקת את השאריות מהשפתיים ואז נותנת לי נשיקה רטובה על הלחי.

בסדר פרחחית קטנה, אני אומר לך לאן אנחנו נוסעים ואיזה מסלול נעשה עם האופניים, אבל את ההפתעה הכי גדולה משאיר בשרוול, אחרי-הכל אני קובע את החוקים פה וגם מכופף אותם;

אבל לך לא אכפת, מבחינתך קיבלת מה שרצית גם הפעם ואת מרוצה-מעצמך לשארית הנסיעה.

הגענו לנקודת-פתיחה על המסלול של נחל-השופט, מסלול קשוח שיאתגר גם בחורה ספורטיבית שכמוך, אבל זה חלק מהרעיון...

את כבר מתה לנסות את האופניים ששכרתי לך ובאה לקפץ עליהן באלגנטיות הברבורית שלך, אבל אני מצקצק ועוצר אותך לפני שאת מספיקה.

את מביטה בי במבט מאשים, "מה עכשיו עשיתי?" את שואלת בהתגרות.

"הפעם זה לא נוגע במשהו שעשית כבר, אלא במה שאת הולכת לעשות, ומה שאת הולכת לעשות זה לשבת על זה" אני אומר וקושר דילדו ארוך ושמן למושב האופניים שלך ומחזיק אותם הרחק מהישג-ידך.

עכשיו את מביטה בי בפה פעור באופן מופגן, כמו איזו טינאייג'רית בתדהמה משוחקת... "לא אדוני, נראה לי שראית יותר מדי פורנו לאחרונה.." את אומרת לי ומעבירה יד בוחנת לאורך הסיליקון.

אני צוחק ועונה, "איזה יופי אה? אני עושה דברים משוגעים ואת בסוף סובלת מזה."

את מסתכלת עלי ומגלגלת-עיניים, "תקשיב אין מצב, אני לא רוכבת ככה את כל המסלול הזה" את אומרת ונותנת מכה לדילדו המתנדנד.

"אוקי התקדמות טובה, אז לא נרכב את כל המסלול, נרכב כמה שתצליחי, גם ככה ידעתי שתפרשי לי באמצע" – זה כמובן היה שקר לצורך התגרות בלבד ואת יודעת את זה.

את משלבת ידיים בפרצוף, אני מביט בך שקט, עד שאת נכנעת ומדברת, "נו מאמי, מה אני יכולה לעשות כדי שתשכח מהרעיון המגוחך הזה? הייתי ממש חמודה אליך באוטו לא?" את ממשיכה עם פרצוף PUPPY FACE מושלם.

"את יודעת, בנוהל, אני אתן לך שתי אופציות, סבבה?" אני מביט בך ברצינות ואת מהנהנת...

"או שתיקחי את הפונפונים שהחבאתי לך בבגז' ותחכי בסוף המסלול לעשות לי תרגיל עידוד סקסי של מעודדת, או שתעזרי אומץ כמו ילדה טובה ותושיבי את התחת המתוק שלך על הכיסא" אני אומר וטופח על המושב עם הצעצוע המזדקר ממנו.

לרגע עשית את עצמך שוקלת את הברירות שלך, עם האצבע בפה וכל הטררם, אבל שנינו יודעים שבכלל לא הבאת את האופציה השנייה בחשבון... "טוב בוא תעזור לי יא מרגיז!" אמרת לי ושמת את ידך על כתפי לתמיכה, הרמתי אותך מהתחת ולאט-לאט טיפסת על הכלי המרשים, כשהכנסת אותו עד הסוף ונפלטה לך גניחה בלתי-רצונית, המבט על פנייך היה פרייסלס שישר העמיד לי, בעיקר איך שהסמקת כשהיה ברור שקבוצת רוכבים שעברה על פנינו במהירות, שמעו אותך, לפחות האחרון שהביט לרגע לאחור מבט חוקר.

הסתכלת עלי בחיוך רחב ונבוך, לבשת את הקסדה שהייתה על הכידון, לחצת את הרגל שלך למפשעה שלי ואז התחלת לדבש במהירות, בורחת בכוונה, עוד לפני שעליתי על האופניים שלי ושוכחת משהו חשוב אחד...

זינקתי מהר כמה שיכולתי ורדפתי כדי להדביק אותך, תופס אותך מהר מאד מאטה את הקצב, כשהדילדו הגדול ממלא ונדחף לך עמוק בכוס, כשהגעתי קיללת אותי בספרדית.

התאמתי את הקצב שלי לשלך, מייצב את הכידון שלך לעתים כשחרמנות הפריע לך לנסוע ישר.

אחרי מספיק קפיצות בדרך-האפר, שכל אחת מהן שלחה לך זרמים שגרמו לך להשפריץ על המושב וירכייך, מתחת לחצאית הצלחת טיפה להתרגל לנסיעה המתסבכת הזו ואז הבטת בי בחיוך ושאלת,

"תגיד אדון X, באמת החבאת פונפונים בשבילי בבגז'?"

לא עניתי... רק חייכת חזרה והגברתי את קצב הנסיעה.

גם ככה שנינו יודעים בדיוק מה התשובה

היום לראשונה יצא לך ליישם את אחד הפרוטוקולים שהכתבתי, ואת מתרגשת במיוחד.

בפעם הראשונה שהסברתי לך את ההבדל בין טקס שמקיימים באירועים ספציפיים לפרוטוקול מותאם לאירועים חוזרים ומטבעו, דורש יותר הקפדה ותשומת-לב... אבל הוא גם חוויה מיוחדת שפותחת נתיבים חדשים ועוצמתיים בשכל...

אני נזכר בשעשוע מה היה, כאילו, זה קורה ממש כאן ועכשיו –

את מתרכזת חזק בכל מילה ומילה שלי, וכל מילה מהדהדת שוב ושוב בראשך... בזמן שאת חוזרת על דבריי באדיקות במחשבתך.

זה השתקף כל-כך ברור מעינייך, איך את נכנסת לזה יותר ויותר, כאילו מילותיי חודרות לעומק ומהפנטות את תודעתך בתווים אקסטטיים.

מהספר שלי... קוראים לזה Sweet-Spot, וגם כשאמרת לי שזה נשמע ממש מסובך, כבר ראיתי במבטך איך עצם המחשבה לבדה מתחילה לרגש אותך,

ואת, מדמיינת בצורה חדה וברורה בכל חושייך, איך זה ירגיש וידגדג בכל המקומות הנכונים, כשזה יקרה לך.

לא סתם, סאביות פרפקציוניסטיות כמוך הן הסאביות הכי משובחות;

עוד בלילה לפני שיננת את הפרוטוקול שוב ושוב לעומקו ורוחבו עד שידעת לדקלם את הניסוח שלו מילה במילה.

בצהריים נתתי לך את פרטי הפגישה שלי עם האורחים מחו"ל, אז ידעת שהפעם לא תתלווי אלי ולכן עובדים עם הפרוטוקול הקצר יותר.

וידאת שציוד-הטיפוח מוכן מבעוד מועד – כל פריט במקומו הראוי והמדויק.

לפני ההתארגנות, את ניגשת בהתרגשות, להכין לי את הבגדים, גופך כמוליך רגיש מאותת לך, איך את רוצה שאתגאה בך...

כשסיימת ניגשתי לבדיקת-המעקב ואת שומרת קבוע על צעד וחצי מאחורי כדרכו של הפרוטוקול.

חליפה בנייבי – קלאס אבל לא מיושן, חולצת רויאל-אוקספורד מכופתרת, עניבה אפור-גרפיט עם אריגה עדינה לתחושה יותר עדכנית, חגורה שחורה עם אבזם מסגרת נקי ואלגנטי, נעלי-האוקספורד השחורות עם גרביים לבנות ללא שטויות, ושעון NUOVO איטלקי בצבעים תואמים.

אני פונה אלייך ושואל בטון ענייני, "גימורים?"

בו-ברגע הזה, הבעתך משתנה לאותה ההבעה המתקתקה של ילדה במבחן שבעל-פה בבית-הספר היסודי;

ואני משתדל לא לימוס ושומר על ארשת ניטראלית ורצינית, אבל את מזהה את זה ישר כמובן (ואולי את עושה את זה מראש בכוונה, כי את יודעת להפעיל אותי כל-כך טוב..), אז את משחקת אותה:

את מסובבת ברוח-שטות את אחת הצמות בידך, מצביעה על החליפה ואומרת, "מטפחת לבנה חלקה בדש," אני מהנהן באישור ומחזיק חזק את החיוך שמנסה לטפס על שפתיי; את מהנהנת בקטנה אחריי, ובחיוך שובבי-נבוך ממש כמו בובה קטנטנה ואני כמעט נשבר...

את שולחת אצבע לפיך כילדונת מהורהרת שנזהרת לא להצביע לפני שהיא בטוחה, ואז מצביעה על העניבה ואומרת משפט מתוחכם באינטונציה ילדותית, "קשר חצי-ווינדזור," אני מצליח לגייס עוד הנהון לפני שאת משיבה לי בעוד אחד מינורי ופרץ צחוק קל בורח מפי, למרות הניסיון שלי להישאר סטואי.

חיוכך מתרחב ויחד עם התמימות המשוחקת בעינייך, עולה גם ערמומיות של מי שיודעת בדיוק מה היא עושה.

את מצביעה על החולצה הלבנה ועושה איזה "אממ" פיצי ואז אומרת, "בליטה של 1.3 סנטימטר מתחת לשרוול-הז'קט," וישר מרימה את הידיים בהתלהבות משחקית כילדה קטנה מרוצה מעצמה שמחכה שיאשרו לה שכן, זה הזמן למחוא לעצמך כפיים ואז אני מהנהן ואת מוחאת וקופצת קלות במקום בקריאת "יי!" מבסוט.

אני נזכר בסצנה הסקסית שג'נה אורטגה ביצעה בשלמות, בתור אניד שרוקדת עם הגוף של וונסדיי בסדרה Wednesday כשהן מתחלפות בגופים, והפעם אני לא מצניע את החיוך.

אם היית רוצה היית יכולה גם לככב בסדרה המעולה הזו בעצמך וברגעים הנדירים האלה אני אפילו מוכן שתקראי לי "דאדי".

את מבושמת עונג, זה חמוד, אבל אז אני מרצין ומורה בתנועת אצבע חדה לכיוון המקלחת –

את מבינה את המסר, נרגעת, מתפשטת, מניחה את בגדייך במסודר בצד שלך של המיטה ושולחת אלי עוד מבט מבקש שובבי ומודע לעצמו אחרון, יודעת כבר מה תהיה התגובה, אבל אוהבת להתגרות בי ואני לא משנה את עמדתי, אז את מתיישבת בתנוחת נאדו גוריאנית וראש מושפל, ליד פתח המקלחת.

את יודעת שכעת את צריכה לחכות כך עד שאקרא לך ואני מחליט להחזיר לך קצת ולוקח את הזמן שלי...

יוצא מהחדר, אחר-כך חוזר, ומתפשט בכוונה, לאט... לאט...

רק אז אני נכנס לחדר המקלחת, מכוון את המים כרצוני ונכנס לבפנים;

הנה אני נותן לזרם החם לגלוש על שיערי ומשם על גופי... המים הרכים מרגיעים את שריריי, מטפטפים מהקצוות וערפל קל של אדים נקווה באוויר וממסך את החדר, מסתיר את המראה.

אני מוריד את הראש תחת הדוש ומדמיין בראשי כמו תמונות ברורות וממשיות... איך אצבעותייך עוברות על עורי, בין שיערות ראשי, יוצרות גלים עדינים... מרפים הכל ואני מחייך לעצמי ואז קורא לך לבוא.

את ניגשת ומכניסה רגל אחת ארוכה, נותנת למים הנופלים לשטוף אותה, מתרגלת לטמפרטורה... ואני נותן ליטוף קל למרקם המשי של ירכך הבהירה ומסתובב אליך.

את מחייכת, מניחה שתי ידיים עדינות, על כתפיי כדי לתמוך בעצמך ופוסעת אל תוך המקלחת באלגנטיות ברבורית כמו איזו גיישה אצילית, חבל שאין לך חלוק שתתני לו להחליק מכתפייך העדינות.

אני מחייך לעצמי כשעולה בי המחשבה, שלנשלטת שלי יש כל-כך הרבה פנים ורבדים שאופפים אותך בסקס-אפיל משגע.

את לוקחת את בקבוק הסבון ומנערת אותו קלות, לאט, מול עיניי... מטה... מעלה... ממלאת את מוחי במחשבות זימה;

ואז לוקחת שפריץ של הנוזל המבריק בצבע-פנינה בידך, מורחת אותו בכפך בתנועות מעגליות איטיות... חושניות... בקצות-אצבעותייך הארוכות, ומחייכת אלי חיוך מרוצה, כמי שמבינה בדיוק מה עובר לי בראש עכשיו.

אז את מתחילה לסבן אותי ביסודיות מתונה – כתפיים, חזה... ואיך שאת אוהבת להשתהות עליו, להרגיש אותו תחת ידייך ולהחליק עליו באצבעות...

את עוברת לידיי, בתנועות מעריכות על שרירים משתרגים... את לוחצת אותם בידייך קלות תוך-כדי תנועה.

את מסובבת אותי בעדינות ועוברת לשכמות, ואז לגב, יורדת בכיפוף-ברכיים כמו חשפנית אל רגליי, בעת שאני מביט בך בחיוך מאשר מאחורי הכתף, את מטפלת בהן לכל אורכן...

לאחר-מכן את עולה לאט, לאט... מתענגת על הישבן, עוברת עליו כאילו את מפסלת אותו מחדש, מקווצ'צ'ת את הפלחים בדיוק במידה הנכונה, נכנסת אל החריץ בלי בושה ודואגת שלא יישאר אף חלק בלי הקצף החלקלק ואז את נותנת למים לשטוף את הכל.

עתה את מסובבת אותי בעדינות שוב ומתחילה להתמקד באזור המפשעה – את יודעת שלפני פגישה אני לא מתכוון לפרוק את האנרגיה הזו ואולי בגלל זה, את מחליטה לעשות לי טיזינג פרחחי...

את עוברת לאורך איברי בשפשוף רך והוא מזדקף בידך יותר מאשר הזדקר כבר מקודם...

את מלטפת באצבע קלה את הכיפה ומוסיפה אצבעות משחקות מתחת, באשכיי, מועכת אותם בעדינות בידך השנייה.

את מביטה בי במבט שמאתגר אותי לא להתפרץ בידך, בזמן שאת מגבירה את קצב הסיבון, משתעשעת לעצמך, ואני נותן לך את זה, כי את דואגת להרוויח את זה לגמרי בצדק.

הסבון מחליק על הזין שלי, זה עוזר לרכך קצת את המגע ומאפשר לי להחזיק עוד טיפה,

אבל כשאני מרגיש שמתקרבים לנקודת האל-חזור, אני תופס את פרקי-ידייך ומסובב אלי את גבך לקול צחוקך המשתובב, כשהן תפוסות מאחוריו.

את לא מוותרת ומתכופפת קלות, שולחת את ישבנך שנדבק לכלי הזקור שלי ומתחככת בו, אני לרגע כמעט מתמסר לכך, אבל אז מפליק לישבנך ספאנק רטוב שמרסס טיפות-מים בצליל נהדר ואז אני מרחיק את גופך הבלתי ניתן לעצירה מהזין שלי.

את נרגעת באחיזתי הדומיננטית, יודעת שאין טעם לנסות להשתחרר ואני שואל, "את תהיי ילדה טובה?"

את משתהה לרגע... בונה מתח, ואז מהנהנת לחיוב, אז אני עוזב את זרועותייך, משאיר אחרי כתמים אדמדמים וחמימים מהמים איפה שתפסתי.

את מסתובבת אלי חזרה בחיוך דק ועיניים נוצצות, לוקחת שמפו ומתחילה לעסות את ראשי בשילוב של עדינות עם לחיצות טובות ומעגליות באצבעות –

עולה מהעורף למעלה ואז מהצדדים לקודקוד ואני עוצם עיניים, מתענג תחת ידייך המסורות.

לאחר השטיפה את לוקחת בידך מברשת-עיסוי, בידיעה מלאה שזה אחד החלקים האהובים עלי ומתחילה לעבוד לי טוב-טוב על הקרקפת, אני יכול להישאר שם לנצח, אבל אנחנו צריכים להתקדם, אז את עוברת לסבון-פנים.

במהרה פניי נעלמות בין ידייך אשר מכסות כל פינה כמו עשרות וילונות-מלמלה.

כל פעם חלק אחד מכוסה והאחר נחשף כאילו יש לי אלף פנים, ככה, עד שאת מרוצה מהתוצאה.

את עוזרת לזרם שנופל מאיבריי לשטוף את כל שאריות הסבון מגופי ומוודאת שכלום לא התפספס. אחר-כך את מהנהנת לסיום, לא מדברת, לפי כללי הפרוטוקול; ואני רוכן לעברך ונושק נשיקה ארוכה ועמוקה למצחך.

את מרגישה את החספוס הקל של שפתיי נלחצות בחום בין גבותייך וכל מחשבותייך מפנות מקום לתחושה החמימה של ביטחון והחזקה, שרק אני יכול לתת לך... חיוכך מתרחב.

כעת אני יוצא ומתחיל להתנגב, ואת אחריי כורעת לרגליי ומתחילה לנגב אותן בתנועות מכובדות, שנינו מסיימים בערך באותו הזמן.

בהתאם לפרוטוקול, לאחר כל טיפול ברגליי מחוץ למקלחת, את יורדת לתנוחת OBEDIENCE גוריאנית, לא מתייחסת לכך שאת שוכבת על הבטן רטובה, על רצפת המקלחת, ופטמותייך הלחות מזדקרות ונוגעות בקרקע הקרירה...

את מניחה לחי על רגלי, נושקת לה ומתרוממת.

כשאני יוצא חזרה אל החדר ויש לך רגע הפוגה, רסיסי-מים דקים מהאדים הלוהטים שהותרנו אחרינו נדבקים בשקערוריות עורך ונספגים, ואת מרגישה בבערה הנעימה שמתפשטת בין רגלייך...

חזך פועם בחום, בעיקר באזור הפטמות העומדות לבדן באוויר הלח, והוא מעביר בהן זרמים קרירים וחמימים גם יחד.

את לוקחת רגע קט לשחק קלות בפטמותייך בקצות האצבעות, מרגישה כמה הן קשות ואז את לוקחת מגבת קטנה ורכה אל בין רגלייך... ומנגבת את איברך שרגיש כעת פי כמה, והוא נענה למגע המלטף בגירוי מטורף שמחוזק על-ידי שכלך, שחושב כמה נעים לך לעשות לי טוב ושאני מרוצה ממך.

את מנגבת תוך-כדי חצי-חלום בהקיץ... פטמותייך המגורות מתקשות אפילו יותר מבדרך-כלל...

את נוגעת ביד-חשופה באיברך הנפוח מחרמנות כדי לראות שהכל יבש... העור העדין כאן מרגיש מתוח וחשוף מתמיד, ואת לא מתאפקת ושולחת אצבע לדגדגן...

היד השנייה תופסת בחושניות עסיסית בשדך הימני...

המשך יבוא...      

הושבתי אותך מול המראה, עירומה ופגיעה

ואמרתי לך להביט בעצמך באמת...

מה את רואה?

זה לא שדרשתי תשובה,

השאלה הזו איננה בשבילי...

היא בשבילך והעננה הקטנה, של מחשבה

שאת צריכה להסיר מראשך

*פינג* את מקבלת הודעה:

"ידיים על השדיים"

את מרגישה כאילו אני צופה בך

אני לא

ידייך תופסות בשדייך

את מביטה בהשתקפותך...

את לא נראית כמו, שאת זוכרת את עצמך

אף-אחד מאיתנו לא

ליבך דופק חזק יותר בחזך

האם זה בגלל השקט?

או בגלל שאת נרגשת?..

או חוששת

*פינג* קוטע את חוט המחשבה

את באה לענות ואז מתלבטת...

האם מותר לך להוריד יד מהשד?..

שקט...

בסוף את בודקת;

"תשחקי עם הציצי,

תלמדי,

את תוויו, את מרקמיו, ואל תציצי"

במה אל תציצי?

את שואלת במוחך

כשאת משחקת עם עצמך

כמו שאמרתי

את נוגעת, חשה את מרקמייך...

משחקת עם פטמותייך...

מועכת בין אצבעותייך...

את נאנחת

את מתביישת

בחיים לא ראית את עצמך ככה

מתפשטת

*פינג* עוד הודעה

להציץ?

את מתלבטת...

אבל לא עוצרת...

גם ככה,

את כבר נבוכה

*פינג* *פינג* *פינג*

כמו פינג-פונג...

מה לעשות עכשיו? את שואלת

עינייך על גופך החשוף במראה

את מרימה את הטלפון,

מסתכלת

הודעה ראשונה:

"תתרכזי רק בלגעת בעצמך, בכולך"

את מורידה יד אחת

לאט... לאט...

במורד גופך...

ורואה את ההודעות, הבאות

"אל"

"תסתכלי"

"אחורה"

את מניחה את הטלפון, שוכחת מהעבר...

בבבואה ברקע צללית מתחילה

להגיח

למה הוא מכריח, אותי?

להתרכז ככה בעצמי?

את שואלת, והצללית הולכת וגודלת...

את עושה כל מאמץ להביט רק בעצמך

גם ככה זה קשה

להיפגש באמת, עימך

ככה בהווה.

אבל גם מגרה... את משחקת

עם גופך

ידך בין רגלייך מלטפת

טובלת בנוזלייך

ממשמשת...

רגל מגיחה מאחורייך, במראה

את גונחת ומראה לעצמך

איך את באמת מתרכזת

את גאה

והרטיבות בין הרגליים גואה

דמות שחורה יוצאת מהדלת, בבבואה

גופך מתחיל לעלות ולרדת

כל-כולך מגורה

והדמות מתקרבת

אבל את לא רואה,

מממוקדת...

במי שאת עכשיו מול המראה.

זה לא שפעם הבאה שתביטי, תהיי פחות במבוכה...

זה לא שתכירי עדיין את כל תוויך

או את דמותך במראה...

אבל פעם הבאה שתסתכלי,

מה שבטוח לא תשכחי...

זה איך תפסתי אותך מאחורה, באמצע הגמירה

דמייני, איך את על 4, צלליות מהנירות משחקות על גופך העירום והאש המלכותית מקרינה אור וחמימות מסככת על עורך... ישבנך המהמם מורם וקשת עדינה בגבך מבליטה את צורתו החטובה.

אני מורה לך, תשחררי את שרירי הישבן, תפתחי את הפלחים רחב בשתי ידיים ותניחי לרקטום להירגע לחלוטין, שלא יהיה בו כל מתח... את רוכנת ככה מולי, חריץ מרווח ופתוח, סקסיות נוטפת מאחורייך, חושפת לעיניי את איברייך האינטימיים לרווחה... את נושמת בכבדות ואני רואה באור נצנוץ של רטיבות קלה נקוות בין רגלייך.

אני שולח שתי אצבעות, תובל אותן בנוזלים שלך ומורח את זה על פי-הטבעת המזמין מבחוץ... אני מוסיף רוק וכמו משמן את הרקמה הרכה של החור, מבפנים ומבחוץ, מרטיב אותו טוב וטוב ומכין לחדירה.

אז אני לוקח פלאג-זנב כלבלבי, מושך אותו קלות בשמן מעורר, עם הקצה שלו משחק עוד קצת בדפנות העדינות של חור-התחת שלך ואז דוחף לאט... עכוזך יונק לתוכו את הכלי העבה בלי מאמץ. עתה אני מוודא כי הוא נתפס טוב ואז אומר לך לשחרר את הטוסיק ולהחזיר את ידייך לרצפה לפנייך, אחורייך נסגרים על הפלאג משקיעים אותו במקומו ביציבות.

אני עובר אל מולך ומתכופף לפנייך, מרים את ראשך מהסנטר, מלביש לך קשת עם אוזני כלבה שמוטות וחמודות... אחר-כך, לוקח עיפרון-עיניים שחור, מצייר עלייך בעדינות, העיפרון מחליק על עורך בהתחשבות נעימה - שפם כלבי דק, כמה נקודות על הלחיים לחיזוק הדמות, ואז צובע לך את מרכז-האף גם-כן...  מביט עמוק בעינייך, ונותן לך סוגסטיה שעכשיו... הזנב והאוזניים מתחברים והופכים לחלק אמיתי מגופך ואת הופכת לגורה הממושמעת שלי.

כמו בפלא, הבעתך משתנה ל-Puppy face מתקתק, לשון מחוץ לפה, ישבנך נע קלות ימינה ושמאלה בקשקוש זנב ונשימותייך נלהבות.

"תני כף" אני אומר ומושיט את ידי, ואת מניחה את כפך בכף-ידי, "לנבוח" ואת נובחת בחמידות מקסימה, קשה שלא לימוס מהמתיקות הזאתי.

אני נעמד מעלייך, "גלגול" ומחווה באצבעי ימינה ואת לוקחת את כל גופך ומתגלגלת עימו על הצד כמו כלבונת, "צד שני" ואת מתגלגלת לצד שני, על פנייך מבט כלבלבי תמים ומושלם, אני מצחקק.

"שבי" ואת מתיישבת על ברכייך, שתי הכפות מלפני גופך כמו כלבה... את גורה לכל דבר - תודעתך צופה על החוויה מלמעלה.

אני ניגש לארגז הצעצועים, סוגר את צווארך בקולר-עור פשוט ומחבר אליו רצועה, "פה" אני ממשיך ואת פותחת למראה הצעצוע בצורת עצם, שאני דוחף לפיך – אני טופח על ראשך בחדווה כמו לגורה מאולפת, את מקשקשת באחורייך מתוך אינסטינקט.

"יאללה, טיול" אני אומר ומצליף קלות באוויר עם הרצועה ואת נעמדת ומתחילה ללכת, אני מאחורייך.

את מתחילה להתקדם במרחב על רגלייך וידייך במן סלאלום המשכי, כמו גורה סקרנית שחוקרת סביבה חדשה, הזנב בישבנך נע מצד וצד באופן היתולי שמגרה אותי, אז מדי פעם אני טופח עם הרצועה קלות על ישבנך... אחרי פעמיים הטוסיק שלך מפסיק לקפץ מתוק בהפתעה (בפעם הראשונה אפילו הפלת את העצם מהפה בצורה קלאמזית ומתוקה במיוחד) ועתה את כבר לא מביטה אלי מאחורי הכתף בפרצוף מאשים חמוד כזה - אלא מגבירה את קשקוש הזנב בכל מכה קלה, שומרת על העצם בפיך בעקשנות.

"רגלי" אני אומר, נעמד ומושך בתנועה חדה ברצועה ואת נעמדת לצידי בצייתנות. אני מלטף את גבך החשוף באיטיות, המגע מתעצם פי-כמה מהתחושה, כשראשך מדמיין ליטוף בפרווה רכה וצמרירית, וצמרמורת של עונג חולפת בך לאורך עמוד השדרה... את מביטה לעברי במבט כלבלבי מוקיר-תודה ועינינו נפגשות באינטימיות, קרובה.

אנחנו מתקדמים עוד קצת ברגלי ואז אני משחרר את הרצועה שלך ומתחילים לשחק –

אני לוקח את העצם מפיך וזורק אותה שתתפסי ותביאי, אנחנו משתעשעים, את עוקבת במבטך אחרי העצם שאני מנענע בידי, גופך העליון מתרומם ויורד בתנועות כלביות של שמחה ואת נובחת בצהלה, מסתובבת סביב רגליי ומלקקת את הכפות כשאני אומר לך...

זה אמנם מרגיש לך כמו משחק תמים, אבל הוא מחרמן אותי ברמות אחרות, בעיקר התחת הזה שלך עם הזנב המתנפנף לו וכשנתתי לך ללקק מים מהקערה ואת עשית זאת, בלשון ארוכה ותנועות מעגליות...

בסוף אני מורה לך לשים את העצם חזרה בארגז ומוציא אותך מהסוגסטיה הזו, אך משאיר אותך עם הקולר.

ראשך שלפני רגע היה גורי ושובב, חוזר לריסון צייתני מפליא.

מה אם אגיד לך שאת רק מתחילה לקלף את השכבות, אחת אחרי השנייה... ולחשוף את הפוטנציאל הגלום בך?

צעד אחר צעד, אנו מוציאים ממך יחד צדדים שרק בצפייה חוזרת בסשן הזה, את תתחילי להפנים יותר ויותר... כמה גלגולים מרגשים ומפתים, את עוברת פה.

איתי... זה אומר שככל שאת מעמיקה בדבריי, מחלחלת לך הבנה לראש, שאת רוצה לטעום מזה עוד.

והנה לקחתי אותך משם, והבאתי אותך למצב-תודעתי חדש, כעת הפכתי אותך לחשפנית סקסית...

שמתי לך את השיר שלנו ואמרתי לך לעשות לי ריקוד פרטי.

התחלת כשישבנך המתוק פונה אלי, מניעה את ירכייך מצד לצד בתנועה שמיגנטה את עיניי לטוסיק המרקד... וכאילו חשת בזה, הוספת בפלג-גופך העליון, תנועות חושניות של גלים, כתף... יד... ימין, כתף... יד... שמאל... שוקעת בעצמך בתנועה ומנענעת כמו מתוך חלום.

עודדתי אותך להסיר עוד את המגננות והתחלת לסובב את האגן בתנועות מעגליות בכיפוף קל, מבליטה את קימוריו, מתקרבת אלי לאט, לאט... בצעדים אחוריים קלילים, קרסולייך הענוגים נמתחים בכל צעד.

הבטת בי מאחורי הכתף, עינייך מושפלות במבט פתייני, הרמת את השיער מעל ראשך ונתת לו לגלוש חזרה בחוצפה, מורידה ידיים באיטיות לאורך מותנייך... עושה לי טיזינג.

סימנתי לך באצבע להסתובב...

הסתובבת וחפנת את שדייך, ואז שחררת והרקדת אותם מצד לצד ולמטה למעלה, מרתקת את מבטי אליהם.

הבחנת בהבעתי ונשכת קלות את צדי פיך בסקסיות, מתחילה להחליק את ידייך ולגעת בעצמך בתנועות ליטוף... יורדת בהובלת קצות-האצבעות אל בין רגלייך... מתענגת על עצמך...

כשידייך על מפשעתך הדגשת את תנועות האגן שלך שנעשו יותר פרובוקטיביות ובוטות, הבטת בי במבט חושק לאישור... אז אמרתי לך שאני רוצה אותך יותר חסרת-עכבות.

ליקקת את שפתייך והתקרבת אלי בצעדי דוגמנית לא מתנצלים, הרמת רגל על הדום-הרגליים ליד, חושפת בפניי את איברך הוורדרד-אדמדם והנעת את האגן קדימה ואחורה בתנועה בוטה, לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים... עד שלקחת את רגלך ולחצת אותה קלות אל הזין שלי, גורמת לו להימתח אפילו יותר במכנסיי.  

אז ירדת לברכיים, ובתנועת קימור קשתית לאחור הבלטת את שדייך העגלגלים, העסיסיים... מקמרת ומשחררת את הגב בגמישות חתולית לפי מקצב המוזיקה, שדומה למקצב הלב, ואני רק עכשיו שמתי-לב איך שלא רק בין רגליי, אלא כל הגוף שלי מעורר והלחץ במכנסיי ממשיך, הולך וגובר... הכיפה שנדבקת אליהם מרטיבה אותם קלות.

לאט... לאט... התחלת להזיז את כל גופך העליון מצד, לצד... במן גל חושני כמו רקדנית בטן אוריינטלית... לחות הזיעה בוהקת ומבליטה את חיטובייך, הפטמות הזקורות החצופות, ירכייך הקמורים כמו כלי-הכלה שמזמין אותי בכל מעודו להיכנס לתוכו...

אז הסתובבת על ארבע, ישבנך שוב פונה אלי וסובבת את ראשך בתנועה חייתית, נותנת לשערך להתנופף בפראות... והמשכת בתנועת זחילה ערמומית חתולית, התחת המושלם שלך מסתלסל מאחורי גופך ואחרי-כן הסתובבת והתחלת לזחול אלי... ולפני שהספקתי לבלוע רוק, ישבנך כבר היה צמוד בעמידה, הדוק, הדוק אל הבליטה במכנסיי והתחכך בתנועות טוורקיניג איטיות באיבר שנלחץ אל המכנסיים, כאילו הוא רוצה לצאת אליך בכוח ולעשות בך את זממו...

אני מתחיל לנוע איתך... תנועותינו מסתנכרנות בחיבור סקסי מחשמל, ישבנך צמוד בין רגליי ואנחנו רוקדים יחד ריקוד פתלתל, כמו שני נחשים שמתפתלים זו סביב זה במעשה-אהבים פרוע.

את נותנת לראשך להישען בעדנה על חזי, קל כנוצה... ועוצמת עיניים בהנאה, נסחפת עם המוסיקה...

אני ממשש בידיי את עורך הרך, יורד במורד חזך... ממשיך לכל גופך... מחלל את טוהרו... כמו עיוור המשתוקק לקטוף את כולך.

בקול קטיפתי ומלטף, אני מלפף מילים סביב מוחך ומעגן את אותה ההרגשה שאת חווה עכשיו אל השיר שלנו, בטריגר היפנוטי – בפעם הבאה שתשמעי אותו ואלחש באוזנך את מילות ההנחיה, את תחושי חושנית וחסרת-עכבות כמו עכשיו, ותרצי לבטא זאת עם גופך.

אנחנו ממשיכים עוד קצת ברגטון החושני הזה, מפלרטטים בתנועה כמו גוף אחד, אבל מה שאינך יודעת עדיין, זה שזה רק החימום... עוד רגע, ואנחנו עוברים למנה העיקרית של העונג.

לאט, לאט... שקט ברקע, אני מרגיע את שרירייך בידיים רכות, מגע חמאתי שמורח את גופך בחלקלקות נעימה, עם מילותיי המזדחלות למוחך ואוחזות בתודעה, ואת נרגעת שוב אל תוך הטראנס.

בעוד את יושבת שם... מביטה בי ממש כמו, מתוך מסך, את מרגישה תחושה מפתה שמושכת אותך אלי עוד ועוד... תארי איך זה מלטף את פנייך ברכות של חשמל-סטטי, כשאת מעמיקה ומתרכזת יותר ויותר בדבריי... כל הווייתך נוכחת כאן, איתי.

אני מנחה אותך בהשאה להרגיש את המגע שלי מרחוק...

כשאני נושף את מרגישה את החמימות על עורך, כשאני מניח יד, את מרגישה את טביעתה על גופך... כל גופך מתמלא זרמים עוצרי-נשימה.

אני משכיב אותך חזרה על המזרן ונעמד מעליך, מתחיל 'לפרוט' מהאוויר על אברייך ועושה להם טיונינג נעים, ולפי הוראתי, כל נקודה שנגעתי בה הופכת לאזור ארוגני, מרכז-עצבים לוהט... עד שכל נגינה שנישאת מאצבעותיי אל אברייך מעצימה עוד ועוד את הגירוי שעולה בין רגלייך ובוער בפטמות הרגישות.

כעת אני גורם לך לדמיין שבמקום זוג ידיי, אלה עשרות ידיים שמלטפות וממזמזות אותך, תשוקה גוברת ועולה בכל-כולך... ואני מעגן אצלך עוגן לחודשיים הקרובים, המעכב את האורגזמה שלך... בכל פעם שאומר סט מובנה של מילים, גם כשסף הגירוי שלך יעלה ויעלה, את לא תתני לעצמך לגמור; לעוגנים כאלה נותנים תמיד הגבלת-זמן ברורה.

הנה אני רואה איך נשימותיך נעשות כבדות ונרגשות, גופך רועד בעונג, מתמלא ניצוצות חשק מרטיטים; אנחותייך חושניות, מלאות סקס-אפיל ואת כמו משוגעת לא יודעת מה לעשות עם עצמך, כשבין רגלייך פועם בעוצמה וכול חושייך מוצפים בעינוג גדל והולך...

פנייך סמוקות וגופך אדמדם מחמימות מרטיבה ואת מרגישה את נוזלייך כמו עולים מעורך כאדים, מערפלים את המחשבה ומגבירים תחושות של גירוי וחרמנות.

גופך מתמסר למגע המכושף של ידיי הרפאים, נכנע, רק כדי לעמוד בגירוי העז, ואני מותח ומותח את העונג... עוד ליטוף, עוד חפינה... ללא כל מגע... וכשאני רואה בעינייך איך מוחך מתחיל לרחף למקום אחר, אז אני מאשר לך לגמור, ואת מתפרצת בשטף בלתי-נשלט, משפריצה את נוזלייך על ירכייך והסדין הסגלגל, גופך כמו מתעוות בקשת חזקה מהתענוג ומוחך עף לסאבספייס מטורף; עינייך מתגלגלות לאחור ופנייך לובשות מעצמן מן הבעת אהגאו מחרמנת, אני מביט בך בחיוך ונותן לך לרחף בכיף.

אחרי-כן עוד המשכנו, עשיתי איתך משחקי כאב/הנאה, ביד-חשופה, שוט-זנבות, קרופ, וקיין,

כל הצלפה הגבירה את הגירוי שלך בתשומת-לב לא לעבור את סף הסקאלה שקבענו, כשאני מגביר שוב ושוב עד 7 ואז התפרצת בגניחות גרוניות של עוד אורגזמה אקסטטית.

הפעלתי לך שני עוגני-מגע נוספים ומענגים, אחד שיגרום לך בו במקום, לא משנה איפה אנו נמצאים, לגירוי מובהק שיראה את סימניו בגופך (סומק, חום, רטיבות...) ואחד עוד יותר מתקדם שיגרום לך לגמור בזה הרגע. אותם אנו נשמור למשחקים אחרים.

המשכתי למשחקי-השפלות שאני אוהב, בהם תחושת הביזוי גורמת לך יותר ויותר להנאה מפוקפקת, ומגבירה את תחושת הכניעה הצייתנית ואז גם הכנסתי לך לראש שאת סוגדת לי ולכל גופי ודאגתי שתראי לי את זה בעינייך, בלשונך, במגעך ומילותייך... עם סיום בקליימקס של גולדן ועיגון שעוזר לך לתפוס את בליעתם של כל סוגי הנוזלים שלי בצורה מרוככת, כאקט של סגידה טוטאלית, שעל-אף ההשפלה, מעצים אותך בתחושה כמו מקודשת, כשאת מקדישה את גופך לצרכיי.

ואחרי שבלעת גם את הזרע שלי, נתתי לך פקודה פוסט-היפנוטית שתרגישי את הטעם שלי בפיך עוד שעתיים מסיום הסשן, תמיד נחמד לתבלן עוד קצת את החיים.

אבל הסשן לא הסתיים כאן... כמובן...

עשיתי לך החזרה עדינה – בהתחלה החזרתי לך את שמך וגילך ממגרת-הקסמים, הרגשת ממש כאילו נולדת מחדש.

אחר-כך, ראוריינטציה, כמו נחיתה מבוקרת ופירוק יסודי של הטראנס, התנשקנו ארוכות ואמרת לי תודה על החוויה המהפנטת.

אז הגיע שלב ארוך ומשמעותי של אפטר-קייר מחבק ומחזיק לפריקה-רגשית מלאה.

גופך התמלא אנדורפינים, בכית, צחקת, נפלת בסאב-דרופ בין זרועותיי, התחבקנו, התנשקנו עוד קצת ואחרי שלקחת עוד כמה רגעים לעצמך, חזרתי אליך עם כוס מים ודאגתי לוודא שחזרה אליך תחושת השליטה-העצמית באופן מלא, עברתי איתך על כל העוגנים, מזכיר לך שהם בתוקף רק כל עוד את מחליטה לא לבטל אותם. ווידנו פרוטוקול של הסרת סוגסטיות לא-רצויות במידת הצורך.

בסוף סגרנו את הסצנה במילת-הסיכום הקבועה המוסכמת שלנו, והלכנו להתקלח יחד כדי להתקרקע ולחזור לשגרה. 

וכל זה בא להזכיר לך, שבכל יום שאת עוברת מבלי לחיות את הפנטזיות הכי משוגעות שלך, את מחמיצה שמיים של סיפוק ואושר

את הולכת על העקבים הדקים, הולכת וכמעט מחליקה;

את הולכת ולא אכפת לך שאת בעצם מדדה, בצורה די מצחיקה.

את מדדה בעיקר, בירידה, את מחייכת לעצמך במבוכה.

בגרביונים של רשת את הולכת ולא אכפת לך ממשב הרוח הצונן,

על ישבנך החשוף תחת החצאית ההדוקה.

את מחייכת במבוכה,

חושבת לעצמך מה את עושה רק כדי להיראות הכי יפה,

בשבילי.

המדרכה, רטובה ואת כמעט מחליקה, אורות הרחוב משתקפים בה,

הם משתקפים בעינייך, זורעים בהן כוכבים.

באוויר נותרו רסיסי-מים מהגשם, שהחליט לתת לך קצת הפוגה,

את מקבלת אותם לחיקך המתוק במחשוף החולצה ואין חזייה

שתעמוד חוצץ בינך לבין הלחות הרכה.

את מדמיינת את שפתיי שם בחיקך המתוק, את מחייכת במבוכה.

מחשבותייך נודדות מהדרך, שמרגישה הערב כל-כך ארוכה,

מחשבותייך נודדות מהדרך,

את חושבת מה לא תעשי רק בשביל להיראות בעיניי הכי יפה.

את מרטיבה קלות את שפתייך, כשאת חושקת ומצפה לידיי,

איך יחפנו את חמוקייך וימשכו אותך אל בין רגליי.

בין רגלייך הבערה נדלקה,

את מרגישה איך היא מקרינה חום לירכייך, את בטוחה שרואים זאת בעינייך,

אבל לא אכפת לך להיסחף במבוכה.

לרגע אחד, כשאת חושבת שאף-אחד לא שם-לב,

את שולחת אצבעות לחזה,

ממש מעל הלב,

את נותנת צביטה.

את נושכת שפתייך קלות, ידך מחליקה, מטה-מטה, בתוך החולצה.

את שומעת שריקה; מסמיקה במבוכה.

העיקר להרגיש שאת מוכנה בשבילי

והרטיבות הדביקה...

את מרוצה על עקבייך הדקים, את מרוצה על החצאית והחולצה

את נמשכת לשריקה...

את כמו פרפר-לילה, נמשכת, מרחפת ולא מחליקה.

את קוראת, וקוראת בתשומת-לב...

את הריגוש בתוכך, כשאת נכנסת לסמטה.

קרסולך קצת דוקר, ישבנך ארוז בחצאית הדביקה,

את מחייכת לעצמך כשאת חושבת כמה יפה את בשבילי, את מסמיקה.

למרות הרטיבות, למרות העקבים, את פוסעת בביטחון אל תוך הסמטה

החשוכה.

באגן מסתלסל,

לא נפלת, גם כשהחלקת במבוכה, לא נפלת

גם כשפלג-גופך התחתון בער בלי תחתון בתשוקה.

והנה עכשיו את רוצה,

את מרשה לעצמך,

ומועדת

ישר אל בין ידיי,

שעוטפות את גופך בשקיקה.

דיסקליימר: הפוסט הבא נועד לקריאה חווייתית ומהנה בלבד – על אף הפירוט והשימוש במושגים מקצועיים, אין הכתוב מספיק, ולא די בדבר אשר נכתב כאן כדי ללמד, או להבין כיצד לבצע כל סוג של היפנוזה או איך היפנוזה עובדת.

היפנוזה אמיתית נעשית אך ורק בידיי מומחים מורשים, אשר העמיקו וחקרו את התחום במשך שנים, ובישראל זה לא חוקי לבצע היפנוזה בלי הסמכה רשמית.

כמו-כן חשוב להבין שהיפנוזה נעשית בהסכמה מלאה, פיזית לא ניתן להכריח אף אדם להיכנס למצב סוגסטיבי (היפנוטי) ללא רצונו; אל תתנו למיתוסים ואגדות לבלבל אתכם.

קריאה מהנה!

סיכמנו מספר דברים לפני שמצאנו את עצמנו יושבים כאן, אני ואת.

איתי... סיכמת את גבולות הסשן, ובסולם-הכאב שלך עד לאיזה רמה את יכולה להגיע הפעם (7 מתוך 10 בפעם הראשונה מאז שהכרנו, את בהחלט מראה שאת מתמסרת לחוויה המיוחדת הזו)

כמו-כן החלטנו להשתמש ברמזור כמילת-ביטחון, ראיתי שפעם שעברה זה עשה לך טוב שיש לך קצת יותר שליטה, לא רק לעצור, אלא גם להאט בצהוב... או להמשיך באופן הרבה יותר משוחרר בירוק – אנחנו מסכמים גם על תנועות ידיים לכל אחד מהקודים, במידה ותמצאי שאת לא יכולה לדבר.

לבסוף גם סיכמנו שהסשן הזה יהיה מצולם בווידאו, כדי שאחרי מה שאנחנו עומדים לעשות פה, עדיין תוכלי לצפות ולראות שלא נחצו גבולות, אבל רק בצפייה משותפת ומונחית איתי, כדי שתהיה לזה החזקה נכונה...

ועכשיו את ואני כאן... ואת עומדת לחוות איתי חוויה מיוחדת מאד.

אנחנו יושבים זה מול זו בישיבה מזרחית, מביטים עמוק בעיניים, את עירומה וחשופה בפני, ועל שפתייך חיוך דק כשאת מסתכלת עלי... אני במכנס-שרוול וחולצה רפויה, לבנים, יחף גם-כן.

התאורה מעומעמת, משולבת עם נירות ושמנים ארומאטיים במיקס פראי של ילאנג-ילאנג, פצ'ולי ומושק, אשר מגבירים בצורה חייתית ואקזוטית את הגירוי-המיני שלנו...

הניחוח הממלא את החדר עשיר, עמוק ומסתורי... ומשתלב באופן לא-מודע עם צלילי הטבע הבינוראליים ששמתי בסראונד, כרגע עדיין בווליום נמוך כל-כך שכמעט ולא שומעים אותם, פועלים בצורה תת-הכרתית עוצמתית שאומרת לשכל להירגע... לאט - לאט... ולהיכנס לגלי אלפא שלווים.

24 שעות לפני הסשן לא אכלנו דבר, גופנו נקי ולכן גם המחשבה צלולה וזורמת.

אני מחליק לעברך דף ועט ומתחיל להכתיב לך אילו עוגנים וטריגרים אני הולך לעגן אצלך היום, כדי שתוכלי לאשר את הכל; סיכמנו שלא נכנס למקומות "תרפויטיים" – אלא נתמקד אך ורק בחוויה שביני לבינך.

את מתחילה להעתיק את מילותיי בכתב, מילה אחר מילה... ועצם הפעולה, כבר מתחילה להעביר את ראשך למצב-תודעה פחות ביקורתי ויותר מתמסר;

את מרגישה, איך השיפוטיות נוזלת לאט -לאט... מהראש עכשיו, השכל מוותר יותר ויותר על חסמים לוגיים ונותן לך עוד ועוד חופש.

לאחר הכתיבה, אני מתרומם, מגביר מעט את הסאונד ברקע שהפך בינתיים למוזיקת גלי-אלפא מלאה ומושיט יד להרימך לעמידה. אחריי.

עכשיו, אנחנו הולכים לעשות משחק-תפקידים קטן... אני אהיה מנטאליסט, והנה, בכוח המוח הבלתי-נראה, השתלטתי לגמרי, על המחשבה שלך...

זה רק משחק, בהסכמה מלאה, שאת מרשה לעצמך להיכנס אליו כעת, עמוק... עמוק... וההיפנוזה עצמה, תהיה אמיתית לחלוטין.

אני מיישר את ידך קדימה בגובה הכתפיים ואומר לך להרים יד שניה מקבילה אליה ולעצום עיניים...

זה ה-CONVINCER הראשון: "דמייני, איך ביד הזו, אני מניח ספר עשיר ומלא חכמה שעושה אותו כבד כמו לבנת בטון..." אני אומר ולוחץ בשתי ידיי חזק, רק לרגע, על כף-ידך השמאלית;

"וכאן..." אני אומר ומסמן מעגל קל באצבע סביב מפרק כף-ידך הימנית, "קשרתי צרור בלוני הליום."

בקושי הבחנת בשינוי הטונים הדק שלי מנמוך לגבוה ברגעים מסוימים, אבל את כבר מתחילה להרגיש את זה, "תראי איך יד שמאל שלך נעשית יותר ויותר כבדה... יורדת מטה, מטה לאיטה... והיד עם הבלונים קלילה ועולה, מעלה, מעלה... ממש מתרוממת... יופי, בדיוק ככה".

אני ממשיך לתאר לך בפירוט רב את התחושות ובלי משים ידייך כמו נעות מעצמן בכיוונים מנוגדים, בתנועות קלות, אך ברורות. את לא יכולה לשלוט בזה - זה הדמיון שלך שמפעיל מסלולים סנסורים-מוטוריים ואותות עצביים עדינים.

אני עומד קרוב אליך, אני אתפוס אותך, אם תאבדי שיווי-משקל, את בטוחה בכל רגע נתון... ואז אני אומר לך לפתוח עיניים ולראות את מצב ידייך, את מתפלאת לגלות את ההבדל ומחייכת במבוכה.

"יופי, יכולת הריכוז שלך ממש חזקה! אני גאה בך."

עכשיו תניחי ידיים בצד הגוף, עצמי עיניים... עוברים לתרגיל הבא.

אני מניח את ידיי על ירכייך, ממש מעל הברכיים, מלטף לאט-לאט ומתחיל לתאר לך בפירוט רב... איך שורשים יוצאים מכפות-רגלייך ישר לאדמה, אני משתמש בשפה חושית וטון סמכותי שקט, מסביר לך שרגלייך מתקבעות אל הרצפה.

"ככל שתנסי להזיז אותן, את תראי שהן מתקבעות יותר ויותר..."

השפה החושית עושה את שלה וכאשר אני מאתגר אותך לנסות לעשות צעד קל, את לא מצליחה, השכל שלך מאמין שהרגליים דבוקות לרצפה, זה נקרא קטפלקסיה.

הפעם את נדהמת והתדהמה מתחילה לפנות מקום לבהלה, אבל אני עוצר את זה ומזכיר לך שהכל בסדר, את תמיד יכולה לעצור אם החוויה תהפוך למשהו שמעבר לסיבולת שלך.

את נרגעת ועתה אנחנו יכולים לשחק עם זה קצת... אני מאתגר אותך שוב לנסות לזוז, הפעם בכל הכוח, את מתנדנדת ונופלת לידיי, אני תומך בך ומייצב, ואת צוחקת, מבטי נשאר שלוו.

לאחר-מכן אני משחרר את ההשפעה "3... 2... 1... עכשיו את חופשיה!" אני נוקש באצבע והכל חוזר להיות כרגיל; "את נהדרת מותק! יש לך יכולת מדהימה להרפות שליטה".

אני מוודא שאת מרגישה בטוחה ונתמכת ומסוגלת לעלות מדרגה ואת מאשרת.

הפעם אני מנצל תופעה בשם ToT – Tip of the tongue ומייצר לך אמנזית-שם, את לא מאמינה כשאת לפתע לא מצליחה לומר את שמך, הוא פתאום נעלם מראשך והגוף מתמלא באדרנלין, זה מרגש אך גם קצת מפחיד, אבל אני משדר לך שפת-גוף יציבה ומרגיעה, בעיקר ברגעי הבלבול, ואת מרגישה גם עכשיו, שאת בידיים טובות.

אני לא מחזיק את זה יותר מדי, אחרי הכל זה רק גימיק היפנוטי שנועד להראות לך בדיוק עד כמה את פתוחה להשאה.

אני מחזיר לך את הזיכרון האבוד ובמחיאת-כף כל הדברים שבו למקומם.

אני שואל איך הייתה ההרגשה ואנו משתעשעים קצת מהחוויה המוזרה.

עינייך עדיין עצומות ומכאן ניתן להעמיק את האינדוקציה בצורה חלקה, מבלי צורך בהקדמה.

"עכשיו את רואה איך המחשבות, יכולות פשוט לצוף ולהעלם... זה השחרור המושלם... את יכולה להרשות לעצמך פשוט להיכנע לתחושה הזו של ראש נקי ורגוע... זה בטוח לגמרי לתת לכל מחשבה לעוף, הרחק... הרחק..."

אני מדגיש בפנייך, שזה לא אובדן שליטה מאיים, אלא הרפיה ושלווה עמוקה... אני עוטף ומחזק אותך במילים ובמגע, אומר לך כמה את עושה טוב; בגופך משתחררים אוקסיטוצין של הגנה ודופמין של תחושת הצלחה... בזכות העבודה הנפלאה שאת עושה.

בשלב זה אני מושיב אותך ומתיישב מולך קרוב... קרוב... ברכינו נושקות זו לזו ואני לוקח את ידך ומניח אותה על החזה שלי.

הפעם בעיניים פתוחות, אני מנחה אותך להסתנכרן עם הנשימות שלי, הקצב שלי, הופך לקצב שלך גם-כן.

אני ממשיך עם קיבוע מבט... תחושת האינטימיות בנינו הולכת וגוברת יותר ויותר...

ברגע זה, כשאני מהנהן, מבלי משים, את מהנהנת אחריי... ראשך מתמסר למה שאני מחווה לו,

הוא מעמיק עוד ועוד בטראנס, ותחושת שחרור וריקנות מבורכת ממלאת אותך.

אני משכיב אותך בעדינות על מזרן הארגמן שהכנתי ועובר לאינדוקציה ארוטית...

אני לוחש בקצב איטי וכמעט מונוטוני, בקול קטיפתי ומהפנט, תוך כדי שאני מעביר את ידיי באיטיות על גופך העירום...

המסרים חושניים, "גל חמימות עולה לאיטו, מירכייך, אל בין רגלייך, מטפס בצמרמורת נעימה אל הפות שלך..."

והמגע שלי מעמיק את הטראנס – מתמקד באזורי לחץ, כמו הכתפיים והצוואר, ומתעכב באזורים הארוגניים, שפתייך, מאחוריי האוזן, פנים המרפק... גופך מרפה, מתמסר למגע הארוטי כמו לאנרגיה של מתח-מיני וראשך לצליל דיבורי, את מתמסרת יותר ויותר למילותיי... את נכנסת לטראנס שמיימי...

בשיא ההשריה אני עושה מה שמכונה בהיפנו-קינק "בימבו-דרופ" ומשרה בראשך Blackness מוחלט, צניחה פתאומית אשר מביאה את תודעתך למצב ריק ומנותק כמו בובה; הראש מתמלא VOID שקט, כאילו איזה מתג פנימי נכבה והוא נשמט לתוך ריק תודעתי נעים של היפנוזה עמוקה.

השכל בעצם, מאותת בדיסוציאציה חיובית – מצב מנטלי שבו את נוכחת רק ברמת החוויה המיידית, ללא מחשבות מעבר לכך.

את נושמת באיטיות, בטנך כמעט ולא זזה... פנייך שלוות ועם חיוך קל ומצחיק על שפתייך, זה נקרא Blissful Trance Face, אני מתאים מעט את נשימותיי לאיטיות יותר ומחליף ברקע את המוזיקה למוזיקת גלי-תטא עמוקים, את צוללת לתוך הטראנס ההיפנוטי ואני יושב בשקט זמן-מה, נותן לך לצלול, אצבעי לחוצה קלות בין גבותייך.

כשאת ממש בפנים, אני חוזר לדבר ברוך, "טוב מאד... פשוט תהיי בתוך זה, תני לעצמך לצוף בחלל הבטוח הזה... אני פה מחזיק אותך ואת יכולה פשוט להיות, בלי לעשות שום דבר."

אני מדבר בהפסקות ארוכות, מאשר את התחושות שאת מרגישה עכשיו, זה נקרא RATIFICATION וזה מקבע את המחשבה שלך, בחוויית הרגע הזה, כאן ועכשיו... הראש שלך לגמרי איתי.

קולי הופך למיקוד השליטה היחיד – את אמנם בהכרה מלאה, אך התודעה הביקורתית שלך נמה בנחת.

במצב זה אני מעגן עוד מנגנון ביטחון, שבמידה ואת לא מצליחה להגיד "אדום" ואני רואה בשפת-גופך שמשהו אולי נהיה מאתגר, אני אדגדג את כף-ידך ואם את לוחצת את ידי בחזרה, אדע שהכל תקין וניתן להמשיך.

כעת את ניתנת להשפעה עמוקה ואני יכול להוסיף עוד כמה עוגנים וטריגרים – דבר ראשון אני מעגן גם את הרמזור כהוראה היפנוטית ומחבר אותו לתגובה פיזיולוגית אוטומטית,

באדום גופך ידע לעצור הכל בעצמו ולחזור להכרה מלאה, בצהוב את תזדקפי מכל תנוחה ותחפשי את זרועי כדי לאחוז בה.

אני מוודא שאת אומרת צהוב וזה מיד עובד ורק אז ממשיכים במשחק.

כעת אני עושה איתך עוד קצת Memory-play וגורם לך לנעול במגירה בצד את שמך וגילך, כובד המשקל שלהם יורד מעליך ואת כמו דף-חלק ורענן.

אז אני מעגן שני טריגרים (הפועלים ממש כמו עיגון NLP) – הראשון, כשאני 'מצייר' באצבע על גבך תבנית של האות ט' ואומר טראנס, את תחזרי בקלות למצב סוגסטיבי וניתן להשאה כדי שנוכל לעשות סשן היפנוטי חדש;

השני, כאשר אלחש באוזנך שם-חיבה מיוחד, זו תהיה פקודה פוסט-היפנוטית שתגרום לך להרגיש שוב, בכל מקום, את תחושת הכניעה המוגנת... זו שאת מרגישה כלפיי ממש עכשיו...

זהו לא טריגר של פעולה אוטומטית, אלא טריגר רגשי פנימי שמחזק את הקשר וגורם לך להרגיש קרובה אלי; אני מנסח אותו כך שיחזק את הקשר האמוציונאלי והבונדינג.

לאחר מכן אני עושה איתך Future-pacing, ומדמה בדמיונך סצנות עתידיות בהן נשתמש בכלים הללו כדי שתרגישי ממש על גופך, ממש עכשיו, את החוויה של טראנס משחרר וחיבור מתמסר.

התרגיל כל-כך עוצמתי, ואת חווה כעת את התמונה הזו בכל חושייך... מרגישה איך בגופך מתפשטת כמיהה עמוקה... עמוקה... למגע שלי... לנוכחות שלי... מרגישה את הנשימה שלי על עורפך בחמימות נעימה ומלטפת... את חשה בתפיסה שלך את הקשר העמוק שנוצר בנינו מהמסע הזה שאני מעביר אותך עכשיו ואת רוצה מזה עוד ועוד.

בלי משים דמעות של ריגוש נקוות בעינייך, את לא מודעת להן כלל, אבל אני רואה את עינייך הנוצצות ומבין שזה עבד, את שלי, עכשיו, גם בתודעה שלך.

לסיום החלק הזה, אני מבסס עוד הנחיה ליומיום, שאם מתישהו נרגיש רחוקים, תוכלי להאזין להקלטה של הנחיותיי ויתקיים REINDUCTION שיחזיר לך את כל התחושות הטובות שאת מרגישה איתי ברגע זה ממש.

אני מוסיף ומדגיש בפנייך, שכל ההוראות הללו יפעלו אך ורק אם הן תורמות לך ותמיד תוכלי להתעלם מהן אם משהו לא ירגיש נכון בשבילך.

עד כאן המשחק המקדים, עכשיו אנחנו מתחילים בבילוי האמיתי...

בתור התחלה, אני יוצר לך תחושת ניתוק מאחריות על הגוף, כשאני נותן לך סוגסטיה שאת בובה על חוטים שאני מפעיל בחוטים בלתי-נראים היוצאים מכפות-ידיי, אני נותן לך להרגיש את החוטים הללו קצת... בהיפנו-קינק מתארים את החוויה בצורה חושית מאד להגברת התחושה הסנסורית ולכן את נהיית ממוקדת יותר ויותר בדבריי והרספונסיביות שלך אלי מתגברת, כך את יותר תלויה ומצייתת לי.

אני מתיישב על ברכיי מעלייך ומתחיל לביים אותך על-ידי תנועת היד שלי 'המושכת בחוט' וקריאת שם האיבר המופעל.

בהתחלה, "גב" ואני 'מושך' בחוט הבלתי-נראה ואת ממש מרגישה אותו מרים אותך, את מזדקפת ועל שפתייך עולה חיוך משועשע מהתחושה המוזרה...

"ידיים", אני מחווה תנועת הרמה והידיים שלך מתרוממות גבוה, חושפות לגמרי את פלג גופך העליון, הצוואר הענוג... השדיים הבשלים... "על הראש" אני מוריד וידייך צונחות על ראשך, חיוכך מתרחב.

"שובבה" אני אומר, "על הפה" ומחווה תנועה של חסימת פי בשתי ידיי ומשהו בתוכך גורם לך לעשות בדיוק אחריי, עדיין ניתן לראות את גומות החיוך בקצות לחייך.

אני נשאר בקול רגוע מבלי לעלות טון, "מאחורי הגב" ו-'מושך' את ידייך מאחורי גבך, חושף אותך לגמרי, נשימותייך עדינות... קטנות... אני צובט קלות את פטמתך ואת ממשיכה להביט בי בחיוך בובתי שלוו מבלי נוע.

אני מגביר קצת את המגע, ממולל את פטמתך הקטנה בין אצבעותיי, תופס ומסובב... אישונייך מתרחבים בהתרגשות, אבל גופך לא זז, לא מתנגד.

"יד אחת על הזין", אני 'מושך' את ידך אל איברי ולאט לאט, מניע את החוט הבלתי נראה אל מפשעתי העטופה בבד הדק, הוא מתקשה בכף-ידך המשפשפת לפי הכוונתי, אני פולט אנחה קלה ואת ממשיכה לחייך כמו בובה מתוקה... מלטפת עם תנועת ידי, למעלה... למטה... הבעתך לא משתנה אך גופך מציית, מסתנכרן עם תנועתי, ואני מאמין שאני כבר לא צריך להיעזר בקול ומחליט לבחון את זה...

אני 'מושך' את ידך השנייה בלי מילים, היא נעה באופן קצת מגושם אחרי, אבל עוקבת בצורה מדויקת ואני מניח אותה בין רגלייך... אני מזיז את אצבעותיי במן תיפוף מעגלי מול עינייך ואצבעות ידיך שבין הרגליים מחקות אותי בלי כוונה, מתופפות קלות על שפתיי הפות הלחות שלך, בזמן שהיד הראשונה ממשיכה לשפשף בין ירכיי לפי הקצב.

"עצרי" אני אומר, מחווה בידיי לשני הצדדים ומוריד אותן לצדי הגוף במופגן ואת מבצעת אחרי.

אני 'מחבר' לך חוט בלתי-נראה למצח ואז מותח ומושך את ראשך שנמשך כמו ללא שליטה אל מפשעתי, פרצופך ממש נשען בין רגליי ושפתייך נמחצות אל האיבר הזקור במכנסיי... אני מבריש את שיערותייך באצבעות ידי השנייה, לאט-לאט במגע מענג...

אחרי-כן אני תופס בשערך ומושך לאחור באסרטיביות, פנייך מתנתקות מהזין שלי, גופך רפוי בידי כמריונטה שהניחו את חוטיה וצווארך מתוח, בצורה פגיעה וכנועה לאחור, על פנייך אותו חיוך בובתי... אני מפשק את שפתייך הנינוחות באצבע אחת דומיננטית ויורק לפיך, "לבלוע" ואת מצייתת בתנועת-בליעה רובוטית. "טוב מאד בובה שלי."

אני משתעשע איתך עוד קצת ומרקיד את כל גופך בידיי, את מרגישה איך חוטים מכל הכיוונים מהלכים עלייך קסם כמו החלילן מהמלין ומניעים את איברייך בצורה פיוטית, כל גופך נע אחריהם בחושניות, השליטה הזו מגבירה את הרטיבות בין רגלייך.

אז אני 'מכוון' מחדש את המיתרים שקושרים את גופך ומתחיל לסדר אותך, איבר אחרי איבר בתנוחה כלבית על ארבע.

הגיע הזמן לקצת פטפליי...

המשך יבוא...