הראש שלי מלא במחשבות.
מחשבות על האתגר-האינטרנטי שתכננתי ואיך אני מפיץ אותו. מחשבות על הפעילויות שאני הולך להעביר בכנס במרץ. מחשבות על הרכב החדש שאני רוצה לקנות. ומחשבות על להכיר מישהי בכלוב...
כל מחשבה היא רק עוד לופ שפותח לופ חדש אחריו.
האתגר יהיה מדליק, אבל צריך להגיע לכמות אנשים מסויימת... הפעילויות לכנס, יהיו חדשניות ואני ממש מדמה בראשי איך כל שלב ושלב יראה... הרכב, זה עולם שלם של התלבטויות - יותר מדי אפשרויות יש בעולם שלנו, זו מלכודת דבש מתוקה-מרה... ולהכיר מישהי בכלוב... זה סיפור. פעם היה הרבה יותר קל להכיר באתרים כאלה, היום כולן/ם נופלים במלכודת-הדבש של כמות האפשרויות, רק שיחסים עם מישהי זה לא יחסים עם מכונית, הסיכון והתגמול שניהם הרבה יותר גבוהים ועמוקים, זה עקרון הכאב וההנאה על רגל אחת.
ולמה להכיר פה כשיש בחוץ עולם שלם פראי שעוד לא נחקר של... אפשרויות.
וכל המחשבות האלה מתבלגנות זו עם זו, מתחרות על תשומת-הלב והיחס שלי.
במקום לישון, אני מתהפך מצד לצד, כל פעם רעיון אחר עולה, אני מתחקה אחריו, כאילו הוא משאיר לי חוט שאני כל-פעם אוסף את אורכו יותר ויותר כשאני חושב שאני מגיע לסוף, מגיע קשר וחוט אחר, ומחשבה אחרת...
ומחר יש לי נסיעה ארוכה (הנה עוד מחשבה) ואני צריך פאקין כוח בשבילה, אבל למחשבות לא אכפת, הן בשלהן - כמו שאומרים בזן, עננים שממלאים את הראש ומסתירים את כל השאר, גם את הלב.
אולי אשתה איזה כוס יין-אדום כבד כזה שיוריד את העננים האלה ויתן לי לישון, היום חבר קפץ והשאיר, אולי היתה לו תחושה שזה בדיוק מה שאצטרך (הנה עוד מחשבה)