אהבה היא שיר לשניים?

בעקבות התגובות לפוסט הקודם, הרגשתי שחשוב לי לדייק את המושג "עבד" עבורנו. זה לא סתם מילה שאנחנו אומרים, אלא הגדרה למערכת יחסים עמוקה ומחייבת שאנחנו בונים בתוך הבית שלנו

​עבורי, עבד הוא לא "עוד בן זוג"

​כשאני אומר עבד, אני מתכוון לאדם שבוחר להתמסר באופן מוחלט. בעולם שבו הכל סוער ומבלבל, אנחנו מציעים מסגרת ברורה, חוקים וסדר יום שבו העבד לא צריך להתלבט או לשבור את הראש. הוא פשוט יכול להתמסר ולדעת שהוא בידיים הכי טובות שיש. אני רואה בזה שליחות אמיתית: להעניק לאדם אחר את הביטחון שבשחרור השליטה כדי שהוא יוכל לממש את הייעוד שלו ולחיות חיים ששווה לחיות אותם. 

​איך זה נראה אצלנו בפועל?

התמסרות מנטלית: זה הדגש המרכזי שלי. זה אומר להיות קשוב לצרכים שלי ושל עידו, בן הזוג שלי, להבין את המקום שלך בתוך ההיררכיה, ולמצוא את השקט הפנימי שנובע מההובלה שלנו. כאיש טיפול אני מתמחה בשליטה מנטלית. בעיניי משם הכל מתחיל. 

​בניית חיים משותפים: אנחנו לא מחפשים סטוץ או סשן חד-פעמי. אנחנו מחפשים אהוב שלישי שישתלב בתוך המערכת היציבה שבנינו ב-10 השנים האחרונות. החזון שלנו ברור: מגורים משותפים בעתיד בווילה שאנחנו בונים, והשתלבות מלאה במשפחה שלנו. כולל הרצון העתידי שלנו לגדל ילדים ביחד בשלישייה. העבד שלנו יהיה חלק בלתי נפרד מהמסע הזה.

​השילוב בין העולמות: כלפי חוץ, אני מצפה מהעבד שלי לעבוד, לתפקד ולייצג אותי בגאווה כאיש משפחה חם ואוהב. אבל ברגע שהוא פונה אלינו או נכנס הבייתה השריון יורד. בתוך הבית הוא העבד והכלבלב המנוצל והאהוב שלנו, במובן הכי עמוק ומסור של המילה.

​המטרה היא שייכות מוחלטת

​אני מאמין גדול בהיררכיה: אני מוביל, עידו הוא הסגן שלי, והעבד נמצא בתחתית. המקום הזה לא נועד להקטין, אלא להגן ולהעצים. דרך הכניעה והשירות, העבד מקבל מעטפת של ביטחון, שייכות ואהבה גדולה.

​דגשים נוספים שחשובים לנו:

​שירות בנשמה: מישהו שמוצא סיפוק בנתינה ובלקיחת חלק פעיל בתחזוקת הבית המשותף ביחד עם עידו למעני.

​אהבת חיות: הכלבות והחתולים שלנו הם הילדים שלנו כרגע. הם חלק בלתי נפרד מהחיים.

​אורח חיים נקי: הבית שלנו נקי מסמים ומעישון. זה תנאי שחשוב לנו (גמישים קצת לגבי וויד ועישון אבל לא מעבר)

הודעה שאני כותב למי שמגיש מועמדות מסודרת: 

משמח ומרגש לקרוא שאתה מחפש שייכות מוחלטת. אז אפרט לך וזה יהיה קצת ארוך אז תתכונן. אנחנו חדשים כאן באתר (מצפים למצוא את מה שאנחנו מחפשים ולצאת מכאן. למרות שהבטחתי לכלובי, לפרט בבלוג על התהליך של החיים בשלישייה עם עבד, אז אולי אשאר רק לכתוב בבלוג. אם יהיה לכך ביקוש). 

אשתף אותך שאני, אור, האדון (בפוסט הזה השמות מומצאים כי חשיפה וזה). בן זוגי, עידו, הוא סוויץ עם נטייה משמעותית לנשלט. מגיל 21 אנחנו יחד ויצרנו לנו דינמיקה זוגית בה אני שולט ומוביל והוא מובל. 10 שנים של אהבה גדולה. אנחנו בני 31. לאחרונה עידו רוצה להתנסות גם כשולט, הוא ישלוט בעבד שיהיה שייך לנו. כמובן, אני מאמין מאוד בהיררכיות. כל אחד במקום שלו. עידו הסגן שלי והעבד בתחתית אך עם אהבה גדולה והמון כבוד אליו.

אשתף אותך, אנחנו זוג מאוד איכותי ויציב (בדיוק בונים כרגע וילה מדהימה. את בית החלומות שלנו). גרים במרכז ועוד כשנתיים בערך עוברים ליישוב קהילתי בדרום, לבית החדש שאנחנו בונים.

עידו מפקד בצבא בקבע, הוא קצין ותכף מקבל סא"ל. ואני איש טיפול שעובד בבריאות הנפש. לשנינו יש שני תארים בהצטיינות ואנחנו מאוד גאים בזה. (אני לא מפרט כאן, בפוסט, על ההכשרות שלנו. בהודעה כן. אבל עידו בתחום המדעים המדוייקים ואני בתחום הפסיכולוגיה. כמו שאפשר להבין). אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ומה אנחנו שווים. לא באנו לשחק משחקים.

בתוכנית שלנו העבד יהיה בן זוג שלנו לכל דבר ונחייה ובעתיד (מצ"ב קישורים לעמודים באינסטגרם של שלישיות גברים רומנטיות ויש כאלה גם בארץ כמובן). כלפי חוץ הכל יהיה כרגיל. ובבית ובמיטה הוא יהיה העבד והכלבלב המנוצל והאהוב שלנו. התפקיד ייבנה בייחד אבל מה שחשוב לי מאוד זה שליטה מנטאלית שאני שם עליה המון המון דגש. שליטה מינית וגם פיזית. (פעם הייתי מפרט כאן על כל מה שאני אוהב בשליטה והגבולות, אבל השארתי את זה להודעה נפרדת).

אדגיש: לתפיסתי עבד זה המון התעסקות והשקעה. אני לא מחפש להשקיע בעבד לסשן או לסטוץ. אני מחפש עבד 1 לקחת אותו כפרויקט לכל החיים. לפרק ולהרכיב ולעצב מחדש לצרכים שלנו עם המון רגישות ואהבה. זה לא מתאים לכל אחד. המטרה בהמשך שהוא ישן אצלנו וגם יגור אצלנו, כמובן, לאחר היכרות יסודית מעמיקה.

בניתי תהליך היכרות מאוד מדויק ומוגדר עם שלבים ברורים. הוא נועד למפות כל מיני חרמנים לא רציניים שרק מבלבלים את המוח. עד כה ראיינתי 7 עבדים, שנשמעו רציניים, לתפקיד ודיברתי עם מעל 20 כנראה. חלק לא התאימו כי לא היו מחוייבים מספיק ואחרים לא התאימו כי השתמשו בסמים וכדומה.

כמובן שהעבד יוכל לעבוד/ללמוד ולנהל חיים שגרתיים תחת הניהול והפיקוח שלנו.

דגש חשוב: אין צורך בניסיון עם זוגות. מבחינתי כמה שפחות ניסיון כך יותר טוב. אני אוהב ללמד ולהדריך.

אנחנו אחלה אנשים, סאחיים ונורמטיביים, שאוהבים לאהוב קצת אחרת, אבל אנחנו אנשים רגילים שאוהבים ללכת להצגות, אוהבים לטייל בטבע ומגדלים חיות מחמד חמודות (כלבים וחתולים). 

אם כל זה מדבר אליך, נשמח להכיר ולבחון את המועמדות שלך

- עבד

- רווק

- הומו/בי

- רציני. שרוצה קשר מחייב ובלעדי, עם שייכות והגנה

אנחנו נשאלים על זה הרבה. אומרים לנו: "אתם זוג מדהים, בדסמי, מה הבעיה? למה להוסיף עוד מישהו?"

התשובה היא: כי אפשר ואנחנו רוצים וכי זה גורם לנו אושר. וזה מספיק ❤️

ככה נראה דייט של שלושה גברים. יש יותר מדרך אחת נכונה לאהוב. וחווינו אהבה כזו. יש לנו אקס. להתעורר בבוקר מחובק לצד שני הגברים שאתה הכי אוהב בעולם זו הרגשה מדהימה והבנו שאנחנו רוצים לחיות ככה. 

הוא היה ילד טוב

מחכים לאחד הרציני שרוצה להשתייך בשייכות מלאה

לכל העבדים שחוששים להגיש אלינו (ואל אחרים) מועמדות כי הם נרתעים שהם לא מושלמים או שהם חסרי ביטחון ומרגישים שהם לא יעמדו בציפיות: המאמר הזה עבורכם.

אני כאדון לא אומר שאני מושלם. לא. אני גם לא צודק תמיד. אני אנושי, וטועה ומתבלבל והעוצמה שלי עדיין נשארת ומעריצים אותי ומהופנטים אליי למרות הכל. זה משהו פנימי שהיה בי תמיד. אני לא מפחד לעשות טעויות.

תופתעו לשמוע, אולי, שאני גם לא מחפש איזה עבד מושלם. אני מחפש עבד אנושי. אדם שמחובר לעצמו ולרגשות שלו. שיודע שהוא רוצה לזכות באמון שלנו ולקבל שייכות ואהבה ורוצה להתמסר ולהשקיע את מה שנדרש בשביל זה.

(מחברת יפה עם מסר שמוריד שיפוטיות והאשמה עצמית. רכשתי מחברתי, נקראת "רוטב" באינסטוש. פסיכולוגית בהתמחות קלינית. והנה לכם אדון אנושי בפיג'מה)

לפני שהכרתי את בן הזוג המדהים שלי, נקרא לו עידו (כי חשיפה וזה) האמנתי שמגיע לי מישהו מושלם. תפסתי מעצמי. ואז הכרתי את עידו. בחור לא מושלם בעליל. ביישן, שקט, קצת חושש מול אנשים. רציני כזה. אולי קצת אדיש. 

והוא קיבל אותי. בחור לא מושלם בעליל. עם הפרעות קשב וריכוז, עם עבר של ילד בעייתי ונער פנימיות, חרדי לשעבר שעד היום בטוח, בסתר ליבו, שאלוהים מביט עליו מלמעלה, שמתאהב בקלות, שלפעמים נרגש ואימפולסיבי. 

והיום אני מבין שמי בכלל צריך מישהו מושלם? כשעידו לצידי, כל כך לא מושלם אבל לצידי. אפילו ברצינות שלו יש איזו שהיא מתיקות. כי היא שלו. 

מי צריך אנשים מושלמים? למה שיהיו מושלמים? אנחנו הרבה יותר נחמדים ככה, עם החסרונות, עם הצלקות, עם הכאבים הקטנים. והשיגעונות הקלים, והחרדות, וכל מה שאנחנו מנסים לשנות ולא מצליחים. בני אדם מושלמים זה דבר טיפשי. 

אוהב את החתיך הזה שצועד איתי כבר 10 שנים. מגיל 21, עוד לפני הדייט הראשון שלנו, התחלתי לנהל אותו ולהפעיל אותו עם טקסים והנחיות והוא עשה הכל. הוא אמר לי: "אני אעשה הכל כדי שתהיה מאושר." בדייט הראשון הרגשתי כמה שהוא תלותי בי. בדיוק כמו שאני אוהב. הוא שאל אותי: "נכון נהיה לנצח ביחד, לא תעזוב אותי בחיים?". אמרתי לו: "בחיים לא. כל עוד תתנהג יפה, תלך בדרך שלי ותאהב אותי". והנה הוא מתנהג יפה כבר 10 שנים וצועד איתי באהבה. האיש הכי טוב שיכולתי לחלום עליו ולבקש לעצמי. האיש שמעריץ אותי, מבשל לי, מפנק אותי, מלמד אותי, עושה הכל למעני ונותן לי לחיות כמו מלך. כמו שמגיע לי. 

הוא מתאר אותי כפסל אמן: "אתה מפסל בעדינות וברגישות את מי שאתה רוצה, אתה לוחץ במקומות הנכונים, בעדינות, עד שהוא יוצא בדיוק בצורה שאתה רוצה, לסיפוק שלך ולשביעות רצונך". הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר 😉

התחתנתי טוב. וגם הוא. אני חושב שהעבד שיזכה בנו יהיה בר מזל מכל העבדים בעולם

אני נמשך לאנשים ביישנים, שקטים, חסרי ביטחון לפעמים, שמרגישים חלשים ופגיעים מול עולם מסוכן, שמרגישים שהם זקוקים להגנה ושמירה, שלא נמצאים עם הרבה חברים או יוצאים למסיבות, אנשים סגורים ומופנמים של בית. זה מה שהכי עושה לי את זה. מישהו מאוד תלותי בי שלא יכול בלעדיי. בן זוגי בדיוק כזה. אני לא נמשך לגברים חזקים או משהו כזה.  

מה דעתכם על זה?