בעקבות התגובות לפוסט הקודם, הרגשתי שחשוב לי לדייק את המושג "עבד" עבורנו. זה לא סתם מילה שאנחנו אומרים, אלא הגדרה למערכת יחסים עמוקה ומחייבת שאנחנו בונים בתוך הבית שלנו
עבורי, עבד הוא לא "עוד בן זוג"
כשאני אומר עבד, אני מתכוון לאדם שבוחר להתמסר באופן מוחלט. בעולם שבו הכל סוער ומבלבל, אנחנו מציעים מסגרת ברורה, חוקים וסדר יום שבו העבד לא צריך להתלבט או לשבור את הראש. הוא פשוט יכול להתמסר ולדעת שהוא בידיים הכי טובות שיש. אני רואה בזה שליחות אמיתית: להעניק לאדם אחר את הביטחון שבשחרור השליטה כדי שהוא יוכל לממש את הייעוד שלו ולחיות חיים ששווה לחיות אותם.
איך זה נראה אצלנו בפועל?
התמסרות מנטלית: זה הדגש המרכזי שלי. זה אומר להיות קשוב לצרכים שלי ושל עידו, בן הזוג שלי, להבין את המקום שלך בתוך ההיררכיה, ולמצוא את השקט הפנימי שנובע מההובלה שלנו. כאיש טיפול אני מתמחה בשליטה מנטלית. בעיניי משם הכל מתחיל.
בניית חיים משותפים: אנחנו לא מחפשים סטוץ או סשן חד-פעמי. אנחנו מחפשים אהוב שלישי שישתלב בתוך המערכת היציבה שבנינו ב-10 השנים האחרונות. החזון שלנו ברור: מגורים משותפים בעתיד בווילה שאנחנו בונים, והשתלבות מלאה במשפחה שלנו. כולל הרצון העתידי שלנו לגדל ילדים ביחד בשלישייה. העבד שלנו יהיה חלק בלתי נפרד מהמסע הזה.
השילוב בין העולמות: כלפי חוץ, אני מצפה מהעבד שלי לעבוד, לתפקד ולייצג אותי בגאווה כאיש משפחה חם ואוהב. אבל ברגע שהוא פונה אלינו או נכנס הבייתה השריון יורד. בתוך הבית הוא העבד והכלבלב המנוצל והאהוב שלנו, במובן הכי עמוק ומסור של המילה.
המטרה היא שייכות מוחלטת
אני מאמין גדול בהיררכיה: אני מוביל, עידו הוא הסגן שלי, והעבד נמצא בתחתית. המקום הזה לא נועד להקטין, אלא להגן ולהעצים. דרך הכניעה והשירות, העבד מקבל מעטפת של ביטחון, שייכות ואהבה גדולה.
דגשים נוספים שחשובים לנו:
שירות בנשמה: מישהו שמוצא סיפוק בנתינה ובלקיחת חלק פעיל בתחזוקת הבית המשותף ביחד עם עידו למעני.
אהבת חיות: הכלבות והחתולים שלנו הם הילדים שלנו כרגע. הם חלק בלתי נפרד מהחיים.
אורח חיים נקי: הבית שלנו נקי מסמים ומעישון. זה תנאי שחשוב לנו (גמישים קצת לגבי וויד ועישון אבל לא מעבר)