אחרי שהתגלה בפניי עד כמה השליטה העצמית על הגוף שלו חלשה מול המחשבות והיחס שלי,
אותן המחשבות שגם ככה נהנו לדמיין שאני דוחפת את האצבעות שלי בתוך המוח שלו, מסובבת ומשאירה אותו בשלולית של חוסר אונים- התעצמו לפנטזיה חדשה.
שכבתי במיטה שלי אחרי יום ארוך, מדי.
ותוך כדי שאני מתמרנת בין הויברטור לדילדו שלי, הסתכלתי הצידה אל האור הדלוק שהשארתי במסדרון ופתאום דמיינתי אותו שם.
עומד זקוף, ידיים מאחורי הגב, שומר על שיווי משקל ומנסה לאזן ספר שהנחתי על הראש שלו בעיניים עצומות.
לשמור על שיווי משקל בלי להזיז ידיים או למצוא נקודה להתקבע עליה במבט, זה מאתגר מאוד.
ובדמיוני דמיינתי שאני קושרת חבל לבסיס הזין ומסביב לביצים שלו, העמדתי אותו בנקודה המדויקת שבה ישמר מתח בין הקצה שמחובר אליו, לבין הקצה שקשרתי לבסיס הדילדו שלי.
וככה, תוך כדי שאני מנסה להרגע מהיום המתיש הזה, אני מביטה עליו כשהוא בעיניים עצומות, מנסה לשמור על יציבות עבורי כשאני מושכת את קצה החבל ונכנסת עמוק פנימה, מנסה שלא להפיל את הספר כשאני מזיזה אותו במהירות בתוכי, מושכת את הגוף והמוח שלו אליי, והוא צריך להפגין מספיק איפוק עצמי כדי לא ליפול קדימה, לא לתת לקולות שיוצאים ממני להכשיל אותו.
תיארת לעצמך פעם שלעצום עיניים יהיה כואב ומייסר כל כך? כשאני שם, ממש מולך?
כמה נעים היה יכול להיות להכנע למשיכה של החבל כלפיי, ללכת אחרי הקול שלי וליפול על הברכיים מולי?
כשאני נכנסת לזה, אני יכולה להיות כל כך רעה לפעמים, אני שואלת אותו אם הוא מוכן לקחת צעד אחורה, להעמיק את הכאב של החבל שמושך את הביצים, רק בשביל לקבל רגע אחד להתבונן בי.
זו שאלה שהתשובה שלה ברורה, נכון? וכך נוצרה המשוואה שהמוח הסדיסטי שלי לעולם לא מפסיק להנות ממנה
אני נהנת- אתה סובל- אני נהנת יותר- אתה לומד להנות מהסבל שלך, כשאתה שומע מה הוא עושה לי.

