להיות בתוך המים זה הדבר הכי מרגיע שיש, אולי באמת כי זו החוויה הגופנית הראשונה שלנו? גם אם אין לי זיכרון שלה- כשאני מוקפת במים אני מרגישה הכל אבל כמו בתוך וואקום, ריקה ומלאה בהכל בו זמנית.
מאז שהייתי מאוד קטנה אהבתי בנות ים ומאוד רציתי להאמין שהן אמיתיות, פעם הייתי בטיול עם המשפחה שלי באוקינוס שהצבע שלו מתחלף באמצע, מי שלקח אותנו בסירה אמר שיש סיפורים על המים האלה ועל יצורים ששוחים שם שנראים באופן מחשיד כמו סירנות. כשחזרתי מהחופשה סיפרתי את זה לילדות מהכיתה שלי, הן היו מגעילות וצחקו מזה. אני מודעת מאוד למה אמיתי ומה בדיה, אבל מרחמת על אנשים שלא מסוגלים להשתמש במוח שלהם כדי לדמיין.
יש ימים שאני קמה והפער בין איך שאני רואה את עצמי לבין היום שמחכה לי גדול מדי. אני אמנם אוהבת את החיים שלי אבל לפעמים זה מרגיש ממש לא נכון שנסיכה כמוני תעשה דברים של בני אדם פשוטים כמו ללכת לעבודה, לתלות כביסה וכו'.
כשאני מרגישה את הפער הזה אני תמיד מדמיינת שבמקום כל הדברים האלה, אני נמצאת באגם.
אני משהו בין בת ים לבת אדם ששוחה במים קרים בצבע טורקיז, הקרניים של השמש צורבות את הגב והחזה שלי, השיער מתפזר בתוך המים, צף סביבי וזה מרגיש כמו הדבר הכי שלם שיש.
סביבי יש עלי ופרחי לוטוס, סלעים ולפעמים אם יש מספיק מקום במחשבה שלי, גם מספר בודד של יצורים אנושיים.
הם מעבירים את האצבעות שלהם בשיער שלי כשהוא צף במים, מלטפים את הגב שלי, אבל בעיקר מסתכלים עליי מרגישה הכי שלמה שיש.
אני חושבת שסנפיר הוא דבר כבד מאוד, והוא בוודאות מרגיש כואב יותר מהיד שלי כשאני טופחת על הלחיים או על הביצים, הייתי רוצה להרגיש פעם אחת כמה זה שונה ממגע של כף היד או הרגל שלי.