ראיתי את הים מקרוב
סוף סוף אחרי יותר מחודש וחצי נסעתי למשפחה שלי וזכיתי להרגיש את החיבוק והאהבה שלנו, אני רק עכשיו מבינה כמה באמת זה היה חסר לי.
עשיתי מלא הליכות וגם אחת עם אחותי, בדרך ילדות קטנות שאלו אותנו אם אנחנו רוצות לקנות שתיה וחטיפים מהדוכן שבחנייה שלהן אבל אמרתי שאין עלינו כסף, הן בכלל התכוונו לחלק בחינם וסתם קראו לזה "לקנות", הן הביאו לנו מים קרים וזה היה חמוד בטירוף.
אני מנסה ללמוד לעשות מתח אז הלכתי עם אחותי וחבר שלה לפארק ועשינו יחד, אחותי שיחזרה ריקודים שהיא הייתה רוקדת לנו כשהוא הייתה קטנה ורקדנו ביחד תוך כדי שהתפקענו מצחוק. אני חולה עליה
אכלתי אוכל טעים ואת הממולאים של סבתא שלי האחת והיחידה ❤️ ולא פחות שווה מזה, המשפחה שלי אכלה את האוכל שלי אחרי הרבה יותר מדי זמן
פגשתי מישהי פיליפנית ברכבת ושאלתי אותה מה נשמע ואם הכל טוב בפילינית טגלוג, היא כל כך התרגשה ושמחה. אני תמיד נדהמת כמה שפה גורמת לאנשים להרגיש בבית וחיבור מיידי, בטח כשאת רחוקה מהבית שלך זה מרגש לשמוע את זה מבת אדם זרה. היא איחלה לי חג שמח ואמרתי לה תודה רבה בטגלוג והיא יצאה מהרכבת עם צחוק ממש מאושר.
החיים הם כלום ושום דבר בלי אהבה, בגלל שיש בי המון אהבה לתת, כל פעם מחדש אני נזכרת כמה חיה אני מרגישה כשאני יכולה לתת ולקבל אותה כמו שאני צריכה ורוצה