עבדתי קשה מאוד כדי שיהיה לי אותי באמת
אמרתי לעצמי המון "אם יש לך את עצמך באמת, את תהפכי להיות הבת אדם המיוחדת בחיים שלך ובחיים לא תהיי לבד"
אבל לא לקחתי בחשבון שכחלק מהשחרור בתלות באחרות, את גם קצת שוכחת איך מבקשות עזרה כשצריך, איך לדבר על מה שאת מרגישה (ביני לבין עצמי המילים הגיוניות וקלות יותר), להתמודד עם לגרום לבת אדם אחרת להבין אותך (אף אחת לא תבין כמוני, אבל זה חלק מהיופי שמתרחש בין 2 מוחות).
כשאת משחררת תלות, באופן טבעי את מתחילה תהליך שבו אחרות גם צריכות לשחרר את התלות שפיתחו כלפייך. פעם העובדה שהמשפחה שלי כל כך זקוקה לי היה דבר שגרם לי להבין מי אני בעולם והפך אותי למי שאני, זו משקולת כבדה של אהבה ומחויבות שמכבידה ומעצבת אותך בצורה מאוד עמוקה, כל כך עמוקה שאחר כך קשה לשנות.
כל פעם שאני הולכת נגד האינסטינקט שלי להיות הדמות הזאת אני מרגישה שאני קצת בוגדת בסביבה שלי ויודעת שזה לא לגמריי מנותק מהמציאות, אני חושבת שהרבה פעמים כן התאכזבו ממני כי התרגלו לנתינה כל כך גדולה ממני, ואני לא יכולה לשפוט אותן על זה.
אז אני מרגישה המון שמחה על כל האהבה בחיים שלי, הפואנטה של כל המילים כאן היא לומר שיש קשרים של אהבה ללא תנאי בחיים שלי. הן אוהבות אותי מאוד על כל הדברים היפים והטוב שיש בי, וגם במקומות הכואבים והמכוערים מאוד שלי.
קצת מוזר לכתוב את זה, אבל אני אפילו מרגישה אכפתיות הדדית כלפי מספר קטן של גברים שנכנסו לחיי, זה לא בעולמות של אהבה ללא תנאים (זה יפתיע מאוד אם יגיע לשם) אבל כנראה שיש מעט גברים מוצלחים בעולם.
נשרפתי היום בים כמו סתומה, אבל זה היה שווה את השמש ולהיות רחוקה קצת מהבית