ניוש מרגיש לי כמו אחת המלכודות הכי מיזוגניות בבדסמ, בה אני יכולה להבין ולראות בקלות מה התפיסה של הבן אדם על נשים לעומתו.
הכוונה היא- ניוש כקונספט משפיל, במובן של להיות דומה או קרוב לדמות אישה זה דבר שמוריד מהערך שלך.
ההשפלה בהיפוך התפקידים, לתת לאישה "לסדר" אותך בדיוק כמו שהיא רוצה- אני יכולה להבין. אבל המחשבה על כך שלקבל על עצמך מאפיינים שמשוייכים לנשים כמחשבה שהיא משפילה, מכבה אותי לגמריי, להיות אישה זה הדבר האלוהי ביותר שאפשר להתקרב אליו. להשתמש במילים שנגועות בכזאת מיזוגניה כמו כלבה, שרמוטה, זונה פשוט דוחה אותי. אין מה להתמם סביב זה, כי מילים מחזיקות משמעות ואם להשתמש במילים שמבזות נשים ומיניות של נשים מחרמן אותך- אין לנו מה לעשות ביחד.
ועכשיו לצד היפה של ניוש (ובכלל החיבה שלי לפמביוז, שזה נושא קצת אחר)- יש מרגש ויפה יותר מלהרגיש איך אני כאישה הופכת מישהו למתנה הקטנה שלי? המחשבה על לאפר, לסדר ולארגן את הצעצוע שלי בדיוק כמו שאני רוצה היא מרגשת, מתוקה ומשמחת אותי מאוד.
כמעט ואין לי משיכה לנשים שנראות "נשיות" במובן הקלאסי, אבל תחתונים ורודים ומתוקים על זין נעול? אני כותבת את המשפט הזה ומחייכת לעצמי. נושא הניגודים חוזר בפעם המאה אולי בבלוג שלי, כי זה שונה, הפוך ומרגש.
ולמה אני כותבת את הפוסט הזה דווקא עכשיו? זו לא רק איזו מגילה פמניסטית שלי כשולטת. פשוט כל היום בעבודה חשבתי על לשים פפיונים וסרטים ורודים מבריקים על זין של גבר, איזה כבוד מרגש זה ושחרור לזהות הפנימית שלך, שהאיבר הדבילי הזה יקבל משמעות מתוקה בעולם, נכון?