בחיי שביוץ זה מצב מפגר לגמריי שמוציא ממני מפלצת, במקרה הכי הטוב היא רעבה ובמקרה הממש גרוע היא משבשבת את שיקול הדעת שלי.
הייתה לי נשלטת שאמרה לי שהיא לא מזדיינת ומשחקת בביוץ, כי אז המוח שלה עובד עליה שהיא מתאהבת בצד השני. ואני יכולה להבין אותה ממש, לא רק שהחרמנות מערפלת את כל המוח, זה מרגיש שדברים באמת מרגישים רומנטים יותר.
אבל מהי רומנטיקה עבור מישהי כמוני כשזה נוגע לגברים? לרצות להכאיב לכם יותר, זה הרי הדבר הכי יפה שיכול להיות, שיספגו עבורי עוד השפלה וכאב והקרבה כדי לראות את החיוך והניצוץ בעיניים שלי.
ואתמול בתזמון טוב היה אצלי הביולוג החמוד שלי, שאני בכלל לא רוצה להכאיב לו, רק להשתמש בו כצעצוע ולהרגיש כמה הוא שייך לי ובשבילי. אז בחסות הביוץ שדרגתי אותו מסטראפון לשימוש באצבעות. הכל יחסי בחיים כשחושבים על זה ככה, לא? אצבע מרגישה הרבה יותר מחתיכת סיליקון שנועד להחליף את הזין הקטן מדי שלו❤️