[b]אחרי יום שלם של חוסר ודאות והרבה עצבים
ושיחה מאוד דרוכה עם העבד הנאמן שלה הגבירה שלי הגיע אליי בסביבות 1 בלילה אחרי כל העיכובים שהיו בדרך...אני רוצה שתדעי גבירה יקרה שלי שאף דומית לא תגיע לקרסולים שלך..יש בך את כל מה שחיפשתי אי פעם,חיפשתי משהו גדול משהוא בטוח מן חוף מיבטחים..ובך גבירתי יש הכל מהכול אימהיות רגש כוחניות בלי מוסברת שיוצאת מימך בכזו טיבעיות אני מיסתכלת עלייך דרך העיניים בלי להניד עףעף,ואת זה אף אחד לא יכול להבין,אמרת לי אתמול שאולי אני צריכה דומית אחרת אבל כל דומית שלא תהיה לי ולא תהיה,
כולן כל כך קרות ומנוקרות כולן עם מסכות ומישחקים ואת כל כך כנה כל כך שם שזה פשוט מושלם,העבד שלך בעלך הנאמן חושב שאת לא על הפלנטה ניגדיר זאת כך הוא חושב שאין לו מקום שהוא זז הצידה והציע לך אתמול בשיחה העמוקה שהיתה לכם שאולי את זקוקה לי לבד בילעדיו הוא פשוט לא מבין שאיתו זאת פשוט שלמות,ואם הגעתי לכזה מצב אז הלווו
זה אכן חזק מרוב שהוא כל כך אוהב אותך ומאוהב בך הוא מוכן לוותר על עצמו אבל זה ממש לא עובד ככה,בזכותו את כאן את מה שאת.ליפעמיים אני מוצאת סתירה בין הגבולות הרי גבולות נעדו כדי ליפרוץ אותם אז למה לעצור אותם?אני שואלת את עצמי אולי כי זה יעבד מהערך?לא נראה לי ההרגשה הפנימית שלי אומרת שזה רק יכול לחזק,כשהגעת אתמול ידעתי והרגשתי את כמות העצבים שזורמת לך בדם אבל לא ידעתי באיזו דרך תחליטי להוציא את זה מימך...הדלקתי לך סיגריה פתחתי את בקבוק היין שעמד שם וחיכה רק לך..ביקשת מימני לעמוד מולך ולעשן אחרי יום שלם בלי ניקוטין...ידעתי שהמבט שלי מאודד מושפל שאין מצב ליפגוש את המבט הזועם שבך כמו שאני תמיד יודעת מהוא מקומי...ואז ביקשת מימני לרדת מימני ומימנו ביחד...וברגע שזה קרה הבנתי שהולך להיות כאן משהו מאודד חזק ידעתי שהוא גם הולך לקבל את שלו בדרך שלו,זה התחיל בתור סאשן של שאלות ותשובות הצלפות הוצאת מעצמך את הכל ואז זה עבר לשיחה מאוד גלויה ופתוחה שלא ציפינו לה..
כל אחד נקט את עמדתו הוא ניסה להסביר לנו למה הוא כל כך מרגיש לא שייך ואני שהיסתכלתי עליו במבט מאווד חד ניסיתי להסביר לו עד כמה הקומפלקס הזה כן מאוד מושלם יחד איתו ולמה זה לא יכול להיות אחרת..בהרגשה הפנימית שלי ידעתי שהמילים לא מספיקות
היתי חייבת לעשות איזה שהוא צעד קיצוני לישבור שם איזה גבול מיבחינתי.....הגבול שחציתי היה לתת לו ליטעום אותי להיות בתוכי לתת לו להרגיש בפנימיות עד כמה הוא שייך את כמה הוא כאן איתנו בכל צעד כן זה היה כמה רגעים של טעימה על קצה המזלג ומישום מה הרגשתי עם עצמי מאוד שלמה מאוד בטוחה ולא כדי לרצות ולא כדי לתת לסיפוק לעשות את שלו...גבירתי בכלל אחרי הסאשן המילולי רצתה כבר להיתקפל לחזור הביתה אבל אני לא יכולתי לתת לה לצאת מהבית בכזו הרגשהב של החמצה כל שהיא ואז לחשתי לה באוזן...
לכי תהיי איתו זה הזמן והמקום אבל זה לא6 ממש מה שזרם אצלה במוח אז אני החלטתי לקחת את "השליטה לידיים שלי ואמרתי לה אני רוצה שהוא יהיה בתוכי ואני יודעת עד כמה היא היתה מופתעת עד כמה הם היו מופתעים,הם לא ציפו שזה יבוא מימני ב/שלמות כזו גדולה ואני לא מצטערת על שום רגע להפך זה הפך להיות יותר חזק יותר משמעותי ואז בדיוק באותו המקום כשהוא חודר אליי ממלא את כולי ואני חודרת אליה עם המבט הכל כך חזק ידעתי באותו הרגע שקילרתי את עצמי שזה שם שזה קיים בלי לומר מילה...הרגשה פנימית מאוד חזקה....אני מודעת לדבר אחד שאני והעדך הנאמן נימצאים כאן כדי ליגרום לך אושר בכל מובן שהוא וזה שיתוף פעולה מאוד ברור ואני לא רואה את עצמי לרגע בילעדייך..
הסגידות שבי הכניעות הרצון הכל כך חזק להיות שם בישבילך ולא רק לצורך הסאשנים אלה למשהו הרבה יותר עמוק ששוב אף אחד לא יצליח להבין הטוטאליות הזו שיש בי הכמיה והידיעה שאניש ם תמיד רק נותנת לי עוד כוח ושלווה והמון רוגע אם זו לא את גבירתי תכניסי טוב טוב לראש שזו אף אחת,אמרת לי אתמול שאולי אני צריכה דומית אחרת חיחיח(נימת גיחוך קלה) כל דומית אחרת לא תצליח להוציא מימני את מה שאת מצליחה כל דומית אחרת תקבל רק אינסטנקטים שלילים שיצאו מימני,כי אך ורק לך יש את זה והצלחת ליכבוש אותי בכוחניות שלך בהבנה שבך ברגש שלא מפסיק לצאת כשהעיניים חודרת אליי בלי מילים...
יש בי כבוד מאוד גדול גבירתי להיות חלק מימך חלק מהעבד הנאמן שלך זו זכות זו טוטאליות לשמה כן זה מטורף המחול שדים הזה שנימצא בתוכי עד כמה רחוק אני מוכנה ללכת...
אני חושבת שאין לזה קץ המוח הקרימנינלי שבי רק עובד שעות נוספות והכל ביזכותך כי אצלך השרביט אצלך השליטה הכל כך חזקה בכול המובנים מנטלית פיזית ריגשית,עכשיו אני בטוחה יותר מאי פעם ולא שפיקפקתי שמקומי הוא איתך תחתייך תחת השוט לרגלייך מסורה וצייתנית,ומכאן המקום לשלמות והידיעה שהקשר הזה רק יכול להעצים מיום ליום טבועה בי..
חזק כן מצאתי בהחלט את חוף המיבטחים שהוא רק' שלי.:)))
המשך יבוא בפרק הבא ותיזכרו הסבלנות תמידד משתלמת הזנזונת המקולרת שלך.
לפני 18 שנים. 1 ביולי 2006 בשעה 14:21