אז כ"נשלטת", אני לדעתך דיי 'בעייתית'.
לא תמיד קל להניע אותי לפעולה.
לפעמים אני עצלנית. לפעמים אני איטית.
ובכן... להגנתי זה מאוד תלוי איזו פעולה.
בכנות? רק על זה יכולנו לנהל דיון חופר יום שלם.
אז מה יותר מתאים לפוסט ראשון בבלוג כזה?
לחשוף את הטוסיק שלי או את הנפש שלי?
ברור שהיה לי קל יותר ללכת על סשן תמונות של הטוסיק. עם התחתונים החדשים, ובלעדיהם.
ואולי עוד אשתף מתישהו כי בינתיים אני קצת מתקמצנת על “מנוי זהב” אבל כן, מודה שמדגדג לי לשחק גם בצד האקסהיביציוני שלי.
(ובינינו, “אקסהיביציוניזם” זו מילה מעצבנת שקשה לבטא. והשאלה היותר מעניינת היא בכלל עד כמה באמת יש לי צורך בלחשוף ולשתף?)
ובגלל שאני נשלטת של מוח לפני גוף, החלטתי להתחיל דווקא מהראש.
המשימה הראשונה:
"הסביר בפירוט לגבי אחד המשפטים בפרופיל שלך (כולל דוגמאות)"
אז בחרתי את המשפט הזה:
"אני נמשכת לאנרגיה שמובילה אותי מבלי למחוץ אותי, להזדקקות נקייה וחדה, לעונג שמערב פחד ומבוכה."
מה זה אומר מבחינתי?
זה אומר שאני כמהה וגם זקוקה להובלה חזקה ואסרטיבית, אבל לא שוברת.
כוח שיש בו גם רגישות.
יד שיודעת לאחוז אבל גם להרגיש.
“הזדקקות נקייה” בשבילי היא המקום שבו מותר לי להיות צריכה. להישען. להיות קטנה לרגע.
בלי בושה. ובלי פחד שזה ישמש נגדי.
והעונג שאני מחפשת? הוא קודם כול רגשי ונפשי.
יש בו התרגשות, יש בו קצת פחד, יש בו קצת מבוכה אבל תמיד בתוך מרחב בטוח.
ואיך זה נראה בפועל?
בזה שאתה מאתגר אותי בעדינות,
מוציא אותי מאזורי נוחות,
מתווה לי את הדרך,
מלמד אותי,
אבל בעיקר אוהב אותי ורואה אותי
מבפנים וגם מבחוץ ( ואני אוהבת אותך ❤️).