הרגע שבין תאטרון לתשוקה

יש חבלים שלא נועדו לקשור.

הם נועדו להשהות.

לפני מגע, לפני גוף, לפני שליטה –

יש רגע של דממה.

אני תמיד נמשכת לרגע הזה.

לנקודת האמצע בין החלטה לביצוע.

בין עיניים שננעלות לבין יד שמרימה חבל.

אנשים חושבים שתשוקה היא פעולה.

אבל בעיניי — היא המתנה.

אולי בגלל זה אנחנו מתייחסים לזה כתערוכה.

כל ערב הוא אוסף מוצגים.

כל סשן הוא יצירה חד-פעמית.

לא לצריכה. לחוויה.

Medium: anticipation, tension, breath.

וזו רק ההתחלה.