חבלים, נרות וחיות אחרות

זה כל מה שצריך בחיים.

זהו, איך המשך. אלו הודעות שגורמות לי לרצות לפוצץ את כדור הארץ ולהחריב הכל. כנל עם "אפשר לשאול שאלה?". תשאלו. שחררו ממניייייי

בחייאת רבאק, תכתבו כמו אנשים.

hide the nips...

כולם עסוקים, ואני רק רוצה טיפת צומי...

נהיה לי מנהג של לצלם תמונה תמונות כל פעם לפני המקלחת, וזה מהמם- זו דרך מעולה להתחבר לגוף שלי ולהמשיך לאהוב אותו גם אם קשה.

לכל חבריי שבדקא- תהנו לכם💕

אני צריך את הערב הזה לנוח ולהתאפס על עצמי...

ופתאום הכל אפור,

זה סיפור שאינו נגמר,

למרות שהוא כבר תם.

שוב קורא, מרגיש מטומטם.

כי אין אף פרק חדש,

זה רק סרט אימה-

גופה מתהלכת, בוהה בעצמה.

היא אינה מבינה,

ואינה מחייכת,

והיא כבר לא קמה,

היא כבר לא הולכת.

כי כמה אפשר?

כמה ניתן?

להיות גופה רקובה בגוף מרוקן.

חחחחח גם לי יש גבולות מתוקים שלי❤️