חבלים, נרות וחיות אחרות

ופתאום הכל אפור,

זה סיפור שאינו נגמר,

למרות שהוא כבר תם.

שוב קורא, מרגיש מטומטם.

כי אין אף פרק חדש,

זה רק סרט אימה-

גופה מתהלכת, בוהה בעצמה.

היא אינה מבינה,

ואינה מחייכת,

והיא כבר לא קמה,

היא כבר לא הולכת.

כי כמה אפשר?

כמה ניתן?

להיות גופה רקובה בגוף מרוקן.