עד עכשיו זה היה רק הידיים, קשירה בסיסית, לרוב אחת שלא תוכננה מראש.
אבל באותו הערב הייתה לו תוכנית, הוא כבר ידע. לי היה קצה של חוט (יותר נכון של חבל), אבל לא את כל הידיעה.
הוצגו לי שני סוגי חבלים, שתי אופציות, אחד רך נעים והשני יותר מחוספס וקשיח. בחרתי בחבל הרך, רציתי שהקשירה הראשונה שלי תהיה חוויה רכה יחסית, רציתי להרגיש עטוף.
הוא הורה לי לעמוד ולהתקדם טיפה לעברו, לאחר מכן הורה לי לפתוח רגליים. הגוף שלי צייט באופן טבעי, מחכה להתמסר לחבל. עמדתי, והוא היה מתחתי- מתחיל לקשור את הרגל שלי. החבל נגע בעור שלי, התלפף סביבי. הוא מתחתי שקוע בקשירה, ואני מתבונן בו בהערכה. היה בזה משהו מדהים- לראות אותו שקוע כל כך בקשירה, ותוך כדי להרגיש איך אני נרגע ומרפה יותר ויותר, איך אני מתמסר לתהליך.
אחרי שסיים עם הרגל האחת, עבר לשנייה, לאחר מכן קשר לי מעין רתמה ואחר כך קשר את ידי. הטקס תם, הקשירה הושלמה. אני עומד גאה, מתבונן במראה.