הכרנו במסיבה, כשהיא הגיעה לדבר איתי הודות לבחורה שהתעלמה מהבקשה שלי לא ללכת אליה ולהגיד לה שהיא מצאה חן בעיניי.
הזמנתי אותה לגלידה (גלידה היא הפתרון והתרופה להכל), ומאז נפגשנו כל כמה ימים. מעבר לדייטים המדהימים שהיו לנו, התחלנו לפתח רגשות. מצאתי את עצמי מתרגש מרק להיות לידה, מלהריח את הריח שלה ומזה שהיא מחזיקה לי את היד.
הכל כל כך יפה כרגע, והכל כל כך תמים. זו הפעם הראשונה שהיא חווה משהו כזה ויש בזה משהו כל כך טהור.
היא עוברת לאדלייד, עוד שבוע. זה היה ידוע מהרגע שנפגשנו בפעם הראשונה, אבל שנינו לא חשבנו שנפתח רגשות. מצאתי את עצמי מפתח רגשות למישהי שעוברת לאוסטרליה, ולא תחזור לפה יותר.
אולי זה מטומטם שאנחנו ממשיכים להיפגש, הרי שנינו יודעים שישבר לנו הלב ושנבכה, זה מדובר. אבל אנחנו כרגע בארץ, ואנחנו מנסים לנצל את מה שנשאר לנו ביחד.
קבענו כבר את הפגישה האחרונה שלנו- יום חמישי. יהיו שם הרבה חיבוקים, נשיקות, הספר והשרשרת שקניתי לה כמתנת פרידה, ובעיקר המון דמעות.