מגיל 14 בערך אני הוגה
לא ידעו איך לשבץ אותי
אמא שלי לאחרונה אמרה שלא השתניתי
נולדתי הילדה הכי מוזרה שהיא מכירה
יפייפיה, חכמה מאוד , רגישה מאוד
פייטנית , נגד הזרם תמיד, ו... מרחפת
בדיעבד אני מבינה שפשוט כמעט כל דבר שראיתיי מולי , גרם לי להרהורים אין קיץ וכך בעודי הוגה , מהרהרת , מגיעה לתובנות ...
בוםםםם נתקעת באיזה עמוד או לוח מודעות שממש לא היה צריך להיות שם ולהעיר אותי חזרה למציאות הארצית פה. ולכן .... קראו לי רחפנית
מכל מקום ניסיתי לצייר הרבה פעמים את "מהי משמעות החיים" באבסטרקט , בצבעים בשחור לבן ...
ממרום גילי המופלג כיום
אני סוף סוף מבינה
שמשמעות החיים , הם החיים עצמם , הם הלחיות אותם, הם הלהוציא מהמחשבה, ההוויה לפועל ושם בעצם נפתחים לנו שערי החיים . ויבוא מן דהוא וישאל, והכי אין חיים כששערי החיים לא נפתחו ? כשאנחנו יושבים ופשוט רק נושמים, אוכלים, מייצרים פסולת, וכו וכו? ומה בכלל יש מעבר לשערי החיים? מה יש שם שמגדיר לנו שאכן אלו חיים ? ההנאה הטהורה, העמוקה שנקראת אושר ושמחה אמיתית מטלטלת , עוצמתית . זאת משמעות הלחיות באמת ...
ולא כל אחד או אחת זוכה
גם על זה צריך להלחם כמו על כל דבר במבוך הזה שנקרא חיים
ואיך כל זה מתקשר לבדסמ תשאלו?
תהגו