על קו התפר

בשישי בצהריים, בדרך לסיבוב קניות של אוכל ופינוקים לסופ"ש, נתקלתי בשכן מהדירה שממול. הוא מייד הציע לזרוק את שקית האשפה שהייתה בידיי למרות שהפח ממש מעבר לפינה  וטען שהוא שמח לעשות את השירות הזה עבורי. עברה לי מחשבה בראש להציע לו שבפעם הבאה ששוטף את הדירה שלו, יכנס לשטוף גם אצלי אבל נמנעתי.

בחוץ שאלתי אותו, אז מה ענית לשכנה הסקרנית על רעש ההצלפות ששמעה? ענה לי, אמרתי לה שזו: הלקאה עצמית.

בחור יצירתי סך הכל. 

ואני תוהה מאיפה השכנה שגרה מעליי יודעת לזהות רעש של הצלפה כשהשכן שמעבר לקיר הגבס, אשר יודע שאני בדס"מית, בכלל חשב שאני דופקת שניצלים! 

הבראטית שהחליפה משמרת במיוחד בשבילי, בשביל שתוכל לישון לילה איתי, כהרגלה מנסה להתגרות בי. וכשאני מציינת שהתיק עם הכלים נמצא ממש לידי, היא עונה לי "את לא מפחידה אותי".

אני שולפת מהתיק רולר של ניילון נצמד והיא מסירה את כל הבגדים, אני לעומתה נשארת לבושה לגמרי. ובזמן שהיא נשענת על המיטה עם הישבן כלפי מעלה אני עוטפת אותה בניילון נצמד מסביב אשר מונעת כל תזוזה ממנה. הישבן הסקסי שלה, הוא מראה מלבלב ביותר והידיעה שהוא נמצא לרשותי בלבד מספקת מאוד. 

אני מחליפה בין הכלים, פלוגרים שונים, ספנקרים וסרגל במבוק החביב עליי. והיא? מצחקקת לה, זורקת הערות מתריסות ומדיי פעם מנסה לברוח הצידה. היא כמובן נופלת על הצד ומתפוצצת מצחוק, אני עוזרת לה לחזור למקומה. 

אחרי זמן מה, היא מתחילה לספור את המכות ואני ממשיכה עד שמגיעים למספר גילה פלוס אחד לכבוד היום הולדת המתקרב. אני מחליפה לכלי אחר והספירה מתחילה מחדש, כשבכלי השלישי היא כבר טוענת שחוגגת עשור פחות. 

אני עוצרת ונשכבת על המיטה לידה, היא  זוחלת אליי לחיבוק ומחליטה להוכיח לי שהיא יכולה להשתחרר מהניילון בעצמה.  אני לא מתנגדת, אין לי ספק שהיא יכולה. 

ואז אני מושיטה יד לנייד ורואה הודעה שגורמת לנו להתפוצץ מצחוק ולהריץ מלא בדיחות על הסיטואציה. 

אופס, את החלון לסגור, 

שכחתי. 

ר' היא חברה ותיקה ואהובה במיוחד, אני שואלת אותה, מה בא לך? שעווה על הציצי, היא עונה. אני אוספת שני נרות ומבער והולכת איתה ועם הצעצוע שהגיע איתי לכלוב הגדול. מושיבה אותה על חמור. כשהיא לובשת רק תחתון ומתחילה לטפטף לאט לאט, משתמשת בשני הנרות בידיי. מגביהה, מורידה, מקרבת, רגע עוצרת. חוזרת שוב ומנערת את הנר מעט, כך שטיפות קטנות נוחתות על עורה החשוף במהירות. היא עוצמת עיניים, מדיי פעם מקפצת עם צווחה קטנה אבל אינה מסמנת לי להפסיק או להאט לרגע.

הצעצוע מתבונן בבהלה, הוא חושש מכאב, ושואל אותי איך אחרי זה את מורידה את השעווה? בתגובה, אני ממתינה רגע שהשעווה תתייבש עד הסוף ומשחילה את אצבעות ידי מתחתיה. כמה שיותר קרוב לעור והשעווה מתרוממת בחתיכה אחת בצורת שדיה היפים של ר'. חוץ מזה, תמיד אפשר להשתמש בפלוגר או ספנקר, מכה ועוד מכה ואין זכר לשעווה.

א' מגיעה לכלוב לצידי ואני שואלת אותה איפה הייתה כי נעלמה לי משדה הראייה. היא משתפת אותי שלא הרגישה טוב וישבה רגע בצד אבל עכשיו היא כבר בסדר. אני שואלת אותה האם היא יכולה להכיל סשן ומבקשת להביא שרפרף שעמד בכניסה לכלוב.

אני יושבת על הצעצוע והיא מולי על השרפרף. יש לי גישה ישירה לירכיים שלה. אני מעבירה את אצבעותיי על ירכייה החשופות ואז במהירות שורטת אותן לאורכן. היא עוצמת עיניים, פותחת מעט את השפתיים והבעת פניה משדרות עונג צרוף. אני מצליפה עם ידיי על הירכיים, ועל השדיים (שלצערי חנוטים בתוך בגד גוף) שורטת שוב וחוזרת לתת סטירה לפטמה ושוב ושוב, עוד הצלפה, עוד שריטה, עוד סטירה בקצב שהגוף שלה מכתיב לי. את היד השניה אני מצמידה בין רגליים והיא רוכבת עליה, נאנקת וגונחת לצלילי ההצלפות ברקע. 

אני מתבוננת בהבעת פניה ומחייכת. בן זוגי עומד ממש ליד ומחייך גם הוא ואני מבינה איך נראה מהצד המחול המיוחד שנוצר בינינו וזה רק מגביר את הסיפוק שלי מהסשן. אני מורידה לאט הילוך ומושיבה אותה לצד רגליי כשהיא מלמלת שהיא רוצה עוד.  אני עונה שמספיק לעכשיו ואולי נמשיך מאוחר יותר.