כשאני בוחרת מתנה, אני עושה זאת בקפידה, בוחנת ובודקת ומשקיעה מחשבה מה האדם שמולי באמת רוצה לקבל ולא את מה שאני הייתי מעדיפה.
כך שכשהגורה שאלה אותי, האם תוכל לקבל לילה אחד במסיבה שאני מקדישה רק לה, בלי נשלטים נוספים, התשובה שלי
הייתה שזה בהחלט אפשרי.
שלא נדבר על כך שהעובדה שבחרה בי וביקשה זאת דווקא ממני מאוד החמיאה לי,
לא היה משהו שהייתי רוצה להעניק לה יותר ממה שביקשה, פשוט אותי.
ואילו הייתם רק רואים את החיוך הגדול והפנים הזורחות שלה כשסיפרה לכל החברים במועדון שהלילה אני רק איתה, הלילה אני שלה הייתם מבינים כמה היא מיוחדת.
ואילו הייתם רק מנסים לגשת, לתת חיבוק או חלילה לתת נשיקה לשלום, היא הייתה מייד על רגליה האחוריות נעמדת ואומרת: זהו, זה מספיק.
ואולי בסיטואציה אחרת, הייתי מתעצבנת ומעמידה נשלטת אחרת במקומה אבל לא אותה, לא את הגורה השובבה שמשיגה את שלה בבראטיות חיננית, היא בהחלט אחת במינה.
והלילה שלנו אמנם התקצר בגלל נסיבות שלא בנו תלויות, אבל את הנצנצים היא הסירה רק ביום למחרת מהקנבס היפהפיה שתמיד עומד לרשותי.