על קו התפר

אני יושבת על החמור בכלוב הגדול. הנשלט שלי על הרצפה מתחתי מעסה את כפות רגליי, רגל אחת בידיו ורגל שניה מונחת עליו. החמור גבוה ואני לשם שינוי מתבוננת מסביבי ועל המתרחש מלמעלה. אני מתבוננת במבלים בשקט, בתחושת שלווה והסשן בראש שלי לאט לאט נבנה.

אני מבקשת מהנשלט שלי להביא לי את התיק והנרות. הוא מניח אותו לידי ואני מתחילה להוציא ממנו כלים, אחד אחד, תפקידו להניח אותם בצורה מסודרת על השולחן ליד. אני מוציאה שני פלוגרים, ספנקר, סרגל, במבוק, מחבט עץ וגלגל כאב. מוודא שהוא מדליק שני נרות עבורי.

מושיטה לו יד והוא עוזר לי לרדת מהחמור באלגנטיות. הוא תופס את מקומו בתנוחת ר' על החמור, אני מתקנת את המנח שלו, מבליטה את ישבנו, מיישרת את ידיו. הנרות עוד לא מספיק חמים, אני מצמידה את שתי הלהבות והשעווה מתחילה לזלוג על גופו. אני לא ממהרת לשום מקום, רוצה שהוא ירגיש את החום עוטף אותו. יודעת מה עוד מצפה לו.

כשהשעווה מתקשה אני עוברת לכלים, לסרגל, לפלוגר, הבמבוק שאני כל כך אוהבת. את מחבטי העץ הוא טרם ניסה אבל גם זה תיכף יקרה. הלהבות דולקות והשעווה הנוזלית מצטברת, אני מניחה את הכלים בצד וכשישבנו חם ונקי משעווה הקודמת אני שופכת עליו את כל השעווה בתנועה חדה ומהירה. אני יודעת שזה תפס אותו לא מוכן, שזה מאוד חם ומחייכת לעצמי. משחקי החום והקור, לזה הוא הכי מתחבר.

אני מניחה את הנרות בצד, ממתינה רגע וחוזרת לכלים, הפעם למחבט עץ ומתחילה לאט לאט, הוא עוד לא רגיל לכלי הזה, הוא כואב. הנשלט שלי מתקפל אבל מהר מאוד חוזר לעמוד, הוא עקשן ועד שלא אומר די ימשיך לקום. אני זוממת לפצוע את עורו עם גלגל כאב, מן שריטות דקות על ישבנו ואז לטפטף על כל הטוב הזה שעווה. תכנית קצת זדונית, קצת אכזרית אבל בא לי להיות הפעם יצירתית. מסתובבת לשולחן, אין גלגל כאב. מסתכלת מסביב, עושה סריקה מהירה על הרצפה, נראה שהוא נלקח כששקעתי בסשן.

לעזעזל, מחטטת בתיק במהירות ושולפת אחד אחר, הוא כפול ופחות נוח למטרה הזו, הוא גם מתפרק לי ביד. אני לא מוותרת ומנסה מחדש. זה לא נותן לי את האפקט שרציתי אבל אני ממשיכה בסשן. בינתיים נכנס אדם לא מוכר למרחב שלנו. אני מסמנת לו לזוז, אני עם הפלוגר ביד ולא מעוניינת לסשן אנשים זרים ללא הסכמתם. הוא מתעקש להישאר, ניגשת אליו חברה שהייתה עדה לסיטואציה, משוחחת איתו והוא עדיין שם, לא מרפה. אני מתייאשת, לא מגיע לנו לא לסיים את הסשן. לוקחת את הפלוגר ומנסה לתמרן, לא נוח לי. מסמנת לו שוב לזוז, אומרת לו שהוא צריך לצאת החוצה, זה לא לעניין. הוא ניגש אליי ומבקש ממני לראות שטר קניין של המקום כשרואה שאני פשוט לא מגיבה, שואל אותי, את מוכנה להפסיק להיות כלבה? אני רגע בהלם, נושמת עמוק. הוא לוקח את תיק הכלים שלו מאיזו פינה ויוצא בסערה. אני מסיימת את הסשן בכמה הצלפות, כמה ליטופים וגירוד השעווה מגופו ומורידה את הנשלט לרגליי, לאפטרקייר.

הנשלט שלי עדיין מרחף, לא מודע למתרחש, מחבק חזק את רגליי בזמן שאני עומדת מעליו. אבל הפעם לא עם תחושת סיפוק וחיוך. אני מוצפת בשלל רגשות של הלם והשפלה, זו הייתה נחיתה מדיי חזקה, דמעות זולגות על לחיי. חברה ניגשת אליי ומציעה לי שתייה קלה, מים או שוט, אני מחייכת אליה ואומרת שאני בסדר. אני אוספת את עצמי, מנגבת את הדמעות ומקימה את הנשלט על הרגליים. מבקשת ממנו להחזיר את הכלים לתיק ולבדוק  מסביב אולי פספסתי את הגלגל כאב. 

את גלגל הכאב לא מצאנו.

לפני כשבועיים בן זוגי עדכן אותי שהבת של חברים טובים מגיעה לבלות במועדון עם שתי חברות בגילה והוא התבקש לשים עליה עין , כי בסך הכל היא מאוד צעירה, לא כל כך מזמן חגגה שמונה עשרה. אני את הגיל הזה חגגתי כבר לפני שני עשורים ובתור אלהורית כבר לגמרי שכחתי מה משמעות הדברים. 

הן הגיעו במרץ ואנרגיות כל כך גבוהות, מתרגשות מכל דבר בקולי קולות ולבושות בהתאם לתנאי הדרס קוד כמעט ללא בגדים במלוא התעוזה ועם וייב של שייכות למקום הזה מאז ומעולם. הן הגיעו לטרוף את הלילה ולהתנסות בכל דבר. 

הבנות התמקמו בכלוב הקטן, בו אנו נוהגים לבלות את מרבית הלילה. אמנם עם מעט מאוד בגדים לגופן אך מאובזרות בהתאם עם קולרים, רצועות, רתמות ומדבקות לפטמות. מכירות היטב את המושגים גם אם עדיין לא בהכרח מבינות עד הסוף את משמעותם.

הבת של החברים פחות מתחברת לכאב, מעדיפה להעניק אותו לאחרים אך חברותיה מוכנות לספוג ולשחק. כל מה שהאחת עושה גם השניה מייד רוצה. הן התחילו בסשן שיבארי כל אחת בתורה, מתלהבות מתחושת החבלים והריחוף באוויר. 

המשיכו לסשן אימפקט כשהן מגדירות את עצמן עדינות ורגישות לכאב, כל מכה, לא משנה מה עוצמתה מוציאה מהן צווחה וככל שהאחת צווחת חזק, החברה שלה תצווח חזק יותר, מתחרה איתה. ולקינוח השארנו את השעווה. עברנו לכלוב הגדול בו יש מלא מקום ישיבה, כששתיהן מכופפות מעל חמור כשהשעווה החמה זולגת על גופן. סישנתי את ד' עם הנרות, תחילה מטפטפת עליה טיפה טיפה ברחמנות, כשמכל מגע היא קופצת וצועקת אבל לא מתרוממת, לא מפסיקה. האמת קצת נבהלתי, עצרתי ושאלתי האם היא בסדר, אולי זה בלתי נסבל?  הכל טוב היא ענתה לי, "אני במוד של צרחות", סיכמנו שאם זה יהיה יותר מדיי היא פשוט תגיד ונעצור. המשכנו בסשן כשהיא וחברתה לא מפסיקות לצרוח, בעיקר מהתלהבות ומושכות המון תשומת לב מכל כיוון, אף פעם לא יצא לי לסשן עם קהל כה רב שלא מסוגל לעבור בלי לעצור ליד. 

אני מודה שבתחילת הלילה קצת נבהלתי, כבר שכחתי איך זה להיות כל כך צעירה שמתלהבת מכל חוויה חדשה אך הבנות הצליחו לסחוף אותי, להינות ולהתרגש מכל דבר קטן ביחד איתן. 

אני רוצה לבוא לבקר אתכם, היא כתבה לי. השבוע היה עמוס במיוחד ולא הצלחנו למצוא יום פנוי למפגש. הזמנתי אותה לשחק איתנו במועדון אבל גם זה לא ממש הסתדר ואיפשהו זה כמעט התמסמס.

היא לא ויתרה לנו, כתבה לי שוב שבוע אחרי, החלטתי שלא משנה מה, אני מפנה זמן עבורה. קבענו בשעות הערב במהלך השבוע, למרות העומס שאני חווה בשגרה, הפגישות האלו הן כמו נקודות אור ממגדלור, אשר נותנות לי את הכח להתמודד עם היום.

היא הגיעה בזמן ונכנסה לדירה עם חיוך ואנרגיות של פיה ורודה. ישבנו לשיחה קצרה, לא יצא לנו לשחק בעבר שלא בספונטניות במסיבה וגם הייתה לה תקופה ארוכה ללא סשנים. היה לנו חשוב להבין מה לא ומה כן. 

אז התחלנו בקשירה, היא התפשטה וחשפה בגד גוף שחור ורוד עם מלמלה מתוקה. כה אופייני לפיה הורודה, התלהבתי ממנה כמו ילדה קטנה. אני לא קושרת, רק צופה, מדיי פעם נותנת יד, עוזרת להחזיק חבל או מקפלת בסיום הסשן. אולי יום אחד יתעורר בי החשק ללמוד את אומנות השיבארי, אבל היום אני פשוט מרגישה שזו אחריות גדולה שאין לי את הפניות עבורה.

לאחר תקופה ארוכה שלא הסתשנה ולא נקשרה, לקח לה זמן להתאושש מהקשירה. עשינו הפסקה, ישבנו לאכול ארוחת ערב שהבטחנו לה עוד מהדרך.

עם בטן מלאה (לא באמת) עברנו לסשן שעווה, היא הורידה עוד שכבה מעצמה ונשארה עם חוטיני מצויר של טום וג'רי. כשברקע מתנגנת המוזיקה הייחודית שבן זוגי בוחר לסשנים היא נשכבה על מזרן והתחלנו לטפטף עליה שעווה.

באופן מפתיע היא לא הפסיקה לצחוק ולא בכדי להתגבר על תחושת הכאב אלא כי טענה שזה מדגדג. טיפות השעווה החמה הניתזות על גופה מדגדות אותה. אז היא צוחקת ומתפתלת על המזרן ואני לא מתאפקת, מתחילה לצחוק ביחד איתה.

את הערב סיימנו בקילוף השעווה מגופה, אפשר עם סכין חמאה, שפכטל, ציפורניים או בדרך האהובה עלינו, עם פלוגר. כשעוצמת המכה שוברת את שכבת השעווה ומעיפה אותה לכל כיוון. עברנו על מספר כלים שונים, כשהיא רוקדת למגע החבטות של הספנקרים והפלוגרים עם האנרגיות המיוחדות שלה.

אנו לא מסתירים שתמיד נשמח להכיר אנשים חדשים מהקהילה למטרות משחק, חוויות משותפות או חברות לטווח ארוך או קצר או גם וגם (וגם). 

בעקבות שיחה קצרה עם בן זוגי, פנה אליי דניאל על מנת לתאם ערב של חבלים וקשירות. הפניה שלו הייתה מדויקת ועניינית, ללא שיח התשה מיותר סחור סחור. 

בערב בו נפגשנו, שוחחנו מעט וביקשנו ממנו להתפשט, לרגע הוא לא היסס. הסיר הכל והתמסר למגע החבלים. הוא נקשר בעבר בקשירות קרקע וזו הייתה הפעם הראשונה שלו של קשירת סספנשיין. היה ניכר שזה לא פשוט עבורו להיות תלוי באוויר על החבלים. 

ניגשתי אליו ושאלתי האם אני יכולה לגעת בו, הוא הגיב בחיוב והעברתי את ידי על גופו בליטוף. הגוף שלו הגיב במיידית, קשה להסתיר את האמת כשאתה עירום. השילוב בין הניגודיות של המגע הקשה והחותך של החבלים לליטוף הרך והנעים בגוף יכול בהחלט לעורר. אבל לא הסתפקנו רק בזה, החזקתי בידי נר והתחלתי לטפטף עליו שעווה חמה טיפה לאחר טיפה תחילה. השעווה אשר נמסה מהלהבה של הפתיל הכפול החלה להצטבר ולזלוג על גופו בצורה כה יפה. 

אמנם, בגלל נסיבות אישיות של כל אחד מאיתנו הסשן היה די קצר אך בהחלט השאיר חיוך על פניי, הסיפוק בחווית חדשות מול אדם שאינו חושש ואינו מתבייש במחשבותיו והרצונותיו הבלתי שגרתיים. 

עונש סובייטי נפוץ מהילדות שלי הוא לעמוד בפינה על הברכיים כשכוסמת מפוזרת על הרצפה. 

אין לי כוסמת, לא סובלת אותה, לא את הטעם ובטח לא הריח אבל יש אורז, אפונה יבשה ומגוון עדשים להעמיד עליהם נשלטים בזמן שאני מטפטפת עליהם שעווה.

בן זוגי מעדכן אותי שאנו מוזמנים לפליי יום הולדת פרטי ומצומצם של חברה טובה, נשלטת של בעלה. הכל מתארגן בשקט מופתי, זו הפתעה. 

עם הזוג הזה, רקמנו קשר מיוחד, עליו אספר לכם בפוסט אחר, כך שאין דבר שאני שמחה יותר לעשות מאשר לחגוג איתם.

אנחנו מגיעים לאיזור תעשייה ונכנסים למרתף בדס"מ מאובזר באופן מרשים בריהוט מתאים, ג'קוזי, כלוב, שלשלאות ואזיקים בכל מיני מקומות אסטרטגיים. אני זוכרת שהיום הולדת של הנשלט המסור שלי מתקרב והרעיונות בראש שלי כבר מתחילים להתבשל. 

היא יושבת על סוג של כיסא של מטופלת אצל רופא, בסגנון גניקולוג, עם עיניים קשורות. אני מתחברת למסך שבחדר ומתחילה להתנגן מוזיקת צ'יל בזמן שאנו מתחילים בסשן בדממה. אנחנו ארבעה אנשים מלבדה והיא יודעת רק על נוכחות של בעלה. שניים מטפטפים עליה שעווה, אחד טופח עלה קלות עם ספנקר והרביעי מלטף אותה עם נוצה. בין לבין ידיים נוגעות בה, מלטפות ועוברות על גופה. 

כשאנחנו מסיימים, הוא מסיר ממנה את כיסוי העיניים ואנו יושבים לצד שולחן קטן, מברכים אותה, שותים יין ומנשנשים גבינות, ירקות ופירות. 

אבל רגע, רק התחלנו, בעלה אוזק אותה לצד המיטה בעמידה עם הגב אלינו ואנו עושים לה סשן אימפקט משותף, ארבעה פלוגרים שונים מכים על ישבנה בהרמוניה. היא מתפתלת לכל מיני כיוונים אבל לא באמת יכולה להתקפל ולהתכופף כך שאנו מקפידים שזה יהיה עדין. אני רואה ששניים לקחו הפוגה ואני מתקרבת אל גופה, נצמדת אליה מאחורה ומלטפת אותה. מעבירה את ידיי על כתפיה, יורדת לכיוון השדיים וצובטת בפטמות ודחפת ברך בין ברגליה. היא לא מתבלבלת וישר נצמדת ומתיישבת, מתחילה להתחכך ולנוע בזמן שידיי מלטפות וצובטות את פטמותיה. היא גונחת ונאנקת ואני נהנית לשמוע אותה ולהרגיש את תנועותיה בזמן ששלושה גברים צופים בנו מהצד. 

מהמרתף יצאנו עם חיוכים ועם מלא רעיונות בראש שלי אבל זה כבר סיפור בהמשכים. 

אצלו השעווה, תמיד הייתה נקודת תורפה.

ואני, אני אוהבת לשחק באש ולטפטף עליו ממספר נרות יחדיו, בבת אחת. להצמיד שתי להבות אחת לשניה ולהפוך אותן לאחת גדולה, כך שזה הופך מטפטוף עדין ודק לזרם חם, שעל גופו ניגר. והוא מתפתל מעלה ומטה בסוג של ריקוד אירוטי. 

והבערה כה גדולה שכשאני משחילה את ידי מתחתיו, מתגלה שם זיקפה. שרק הולכת ומתקשה כמו השעווה, כשאני מקרבת לגופו את הנרות שנותרו בידי השניה. אני ממשיכה לכסות אותו בעוד ועוד שעווה אשר תיכף אסיר בחתיכה אחת גדולה. 

אך רגע לפני, אני תופסת בקולר שלו ומושכת אותו מלעמוד על הברכיים בצמוד אליי. הוא מקבל הוראה לגמור, תוך כדי לחישה שברגע זה אין עוד אדם מלבדי ומלבדו במועדון. 

אנחנו עומדים זה לצד זה בכלוב הגדול ומסשנים. הוא את א' אשר נשענת על חמור ואני את י' אשר עומד על ארבע.

הוא מתחיל בכלים השונים, מנסה ובודק את החדשים על ישבנה ואני מטפטפת שעווה משני נרות על גבו של הנשלט שעומד מתחתיי. י' מתפתל ומקמר את גופו בזמן שאני משחקת עם החום, מקרבת ומרחיקה, מצמידה את הלהבות אחת לשניה שתיזל יותר שעווה ואז פשוט מתיישבת עליו ומונעת ממנו כל תזוזה בזמן שהטיפות זולגות על ישבנו.

הוא בינתיים מחליף בין הכלים השונים, אני מציצה בסשן שלהם מזווית העין ומדיי פעם מושיטה יד ומטפטפת על א' מעט שעווה.

אני עוברת לכלים, הם כבר מונחים על הספסל שלפני. מתמקדת בעיקר בספנקרים השונים, בבמבוקים החדשים ובסרגל על ישבנו הקטן. משאירה את י' במהלך כל הסשן על ארבע, בידיים וברכיים חשופות על הרצפה, מדיי פעם תופסת בחוטיני ומושכת כלפי מעלה.

אני מעיפה מבט בסשן שליד ומעבירה את ציפורניי על גבה ומייד חוזרת לי' ושורטת אותו במהירות. מתיישבת על הספה מאחוריו ומושכת בשיערו כך שהוא מתרומם ונשען עליי, אני מעבירה את ידיי על החזה שלו וצובטת בפטמות. הוא קופץ מעט, אני יודעת שזה מקום רגיש אצלו, מכירה את החולשות שלו. ואז מסובבת אותו לחיבוק, הוא נותר על הרצפה בזמן שמחבק את מותניי.

הם בינתיים מסיימים את הסשן והיא מצטרפת לשבת על הרצפה לצידי, מצמידה את המצח שלה לברך שלי ואני מלטפת את שיערה. לסיום אני מניחה עליו את רגליי, הוא חולץ את נעליי ומעסה את כפות רגליי. 

הסשנים הטובים ביותר מבחינתי, הם כשבן זוגי עומד לצידי ואנחנו מסשנים ביחד או לחוד, את אותו/ה אחד/ת או בנפרד בדינמיקה מושלמת ומותאמת ללא מילים. 

כמו ריקוד זוגי של כלים, צלילים של חבטות, הצלפות, אנקות, מבטי זימה וחיוכים שרק אנחנו מבינים.

ר' היא חברה ותיקה ואהובה במיוחד, אני שואלת אותה, מה בא לך? שעווה על הציצי, היא עונה. אני אוספת שני נרות ומבער והולכת איתה ועם הצעצוע שהגיע איתי לכלוב הגדול. מושיבה אותה על חמור. כשהיא לובשת רק תחתון ומתחילה לטפטף לאט לאט, משתמשת בשני הנרות בידיי. מגביהה, מורידה, מקרבת, רגע עוצרת. חוזרת שוב ומנערת את הנר מעט, כך שטיפות קטנות נוחתות על עורה החשוף במהירות. היא עוצמת עיניים, מדיי פעם מקפצת עם צווחה קטנה אבל אינה מסמנת לי להפסיק או להאט לרגע.

הצעצוע מתבונן בבהלה, הוא חושש מכאב, ושואל אותי איך אחרי זה את מורידה את השעווה? בתגובה, אני ממתינה רגע שהשעווה תתייבש עד הסוף ומשחילה את אצבעות ידי מתחתיה. כמה שיותר קרוב לעור והשעווה מתרוממת בחתיכה אחת בצורת שדיה היפים של ר'. חוץ מזה, תמיד אפשר להשתמש בפלוגר או ספנקר, מכה ועוד מכה ואין זכר לשעווה.

א' מגיעה לכלוב לצידי ואני שואלת אותה איפה הייתה כי נעלמה לי משדה הראייה. היא משתפת אותי שלא הרגישה טוב וישבה רגע בצד אבל עכשיו היא כבר בסדר. אני שואלת אותה האם היא יכולה להכיל סשן ומבקשת להביא שרפרף שעמד בכניסה לכלוב.

אני יושבת על הצעצוע והיא מולי על השרפרף. יש לי גישה ישירה לירכיים שלה. אני מעבירה את אצבעותיי על ירכייה החשופות ואז במהירות שורטת אותן לאורכן. היא עוצמת עיניים, פותחת מעט את השפתיים והבעת פניה משדרות עונג צרוף. אני מצליפה עם ידיי על הירכיים, ועל השדיים (שלצערי חנוטים בתוך בגד גוף) שורטת שוב וחוזרת לתת סטירה לפטמה ושוב ושוב, עוד הצלפה, עוד שריטה, עוד סטירה בקצב שהגוף שלה מכתיב לי. את היד השניה אני מצמידה בין רגליים והיא רוכבת עליה, נאנקת וגונחת לצלילי ההצלפות ברקע. 

אני מתבוננת בהבעת פניה ומחייכת. בן זוגי עומד ממש ליד ומחייך גם הוא ואני מבינה איך נראה מהצד המחול המיוחד שנוצר בינינו וזה רק מגביר את הסיפוק שלי מהסשן. אני מורידה לאט הילוך ומושיבה אותה לצד רגליי כשהיא מלמלת שהיא רוצה עוד.  אני עונה שמספיק לעכשיו ואולי נמשיך מאוחר יותר. 

באמצע סשן שעווה משותף עם חברה, מלכה בתחילת דרכה שאני מכירה עוד מהחיים הוניליים ופגשתי במקרה בקהילה, מ' הגיע לומר לי שהולך להביא משהו מהרכב.

אין לי מושג מה, לא הייתי בקשב, גם לא בטוחה למה היה צריך לשתף את המידע הזה דווקא איתי אבל התבוננתי בו ועניתי "על ארבע".

הוא ניסה לומר משהו, שוב אין לי מושג מה, חזרתי על עצמי "על ארבע".

הוא התפשט ונעמד על ארבע לצד הנשלט המסור שלי שנע בחינניות תחת שעווה משלוש נרות בבת אחת. עכשיו הסשן התחלק בין שניהם.

כשסיימנו, חיבקתי אותו ואמרתי לו שהוא משוחרר, נראה שהוא כבר שכח מה רצה כי נשאר במועדון.