על קו התפר

אני רוצה לבוא לבקר אתכם, היא כתבה לי. השבוע היה עמוס במיוחד ולא הצלחנו למצוא יום פנוי למפגש. הזמנתי אותה לשחק איתנו במועדון אבל גם זה לא ממש הסתדר ואיפשהו זה כמעט התמסמס.

היא לא ויתרה לנו, כתבה לי שוב שבוע אחרי, החלטתי שלא משנה מה, אני מפנה זמן עבורה. קבענו בשעות הערב במהלך השבוע, למרות העומס שאני חווה בשגרה, הפגישות האלו הן כמו נקודות אור ממגדלור, אשר נותנות לי את הכח להתמודד עם היום.

היא הגיעה בזמן ונכנסה לדירה עם חיוך ואנרגיות של פיה ורודה. ישבנו לשיחה קצרה, לא יצא לנו לשחק בעבר שלא בספונטניות במסיבה וגם הייתה לה תקופה ארוכה ללא סשנים. היה לנו חשוב להבין מה לא ומה כן. 

אז התחלנו בקשירה, היא התפשטה וחשפה בגד גוף שחור ורוד עם מלמלה מתוקה. כה אופייני לפיה הורודה, התלהבתי ממנה כמו ילדה קטנה. אני לא קושרת, רק צופה, מדיי פעם נותנת יד, עוזרת להחזיק חבל או מקפלת בסיום הסשן. אולי יום אחד יתעורר בי החשק ללמוד את אומנות השיבארי, אבל היום אני פשוט מרגישה שזו אחריות גדולה שאין לי את הפניות עבורה.

לאחר תקופה ארוכה שלא הסתשנה ולא נקשרה, לקח לה זמן להתאושש מהקשירה. עשינו הפסקה, ישבנו לאכול ארוחת ערב שהבטחנו לה עוד מהדרך.

עם בטן מלאה (לא באמת) עברנו לסשן שעווה, היא הורידה עוד שכבה מעצמה ונשארה עם חוטיני מצויר של טום וג'רי. כשברקע מתנגנת המוזיקה הייחודית שבן זוגי בוחר לסשנים היא נשכבה על מזרן והתחלנו לטפטף עליה שעווה.

באופן מפתיע היא לא הפסיקה לצחוק ולא בכדי להתגבר על תחושת הכאב אלא כי טענה שזה מדגדג. טיפות השעווה החמה הניתזות על גופה מדגדות אותה. אז היא צוחקת ומתפתלת על המזרן ואני לא מתאפקת, מתחילה לצחוק ביחד איתה.

את הערב סיימנו בקילוף השעווה מגופה, אפשר עם סכין חמאה, שפכטל, ציפורניים או בדרך האהובה עלינו, עם פלוגר. כשעוצמת המכה שוברת את שכבת השעווה ומעיפה אותה לכל כיוון. עברנו על מספר כלים שונים, כשהיא רוקדת למגע החבטות של הספנקרים והפלוגרים עם האנרגיות המיוחדות שלה.

אנו לא מסתירים שתמיד נשמח להכיר אנשים חדשים מהקהילה למטרות משחק, חוויות משותפות או חברות לטווח ארוך או קצר או גם וגם (וגם). 

בעקבות שיחה קצרה עם בן זוגי, פנה אליי דניאל על מנת לתאם ערב של חבלים וקשירות. הפניה שלו הייתה מדויקת ועניינית, ללא שיח התשה מיותר סחור סחור. 

בערב בו נפגשנו, שוחחנו מעט וביקשנו ממנו להתפשט, לרגע הוא לא היסס. הסיר הכל והתמסר למגע החבלים. הוא נקשר בעבר בקשירות קרקע וזו הייתה הפעם הראשונה שלו של קשירת סספנשיין. היה ניכר שזה לא פשוט עבורו להיות תלוי באוויר על החבלים. 

ניגשתי אליו ושאלתי האם אני יכולה לגעת בו, הוא הגיב בחיוב והעברתי את ידי על גופו בליטוף. הגוף שלו הגיב במיידית, קשה להסתיר את האמת כשאתה עירום. השילוב בין הניגודיות של המגע הקשה והחותך של החבלים לליטוף הרך והנעים בגוף יכול בהחלט לעורר. אבל לא הסתפקנו רק בזה, החזקתי בידי נר והתחלתי לטפטף עליו שעווה חמה טיפה לאחר טיפה תחילה. השעווה אשר נמסה מהלהבה של הפתיל הכפול החלה להצטבר ולזלוג על גופו בצורה כה יפה. 

אמנם, בגלל נסיבות אישיות של כל אחד מאיתנו הסשן היה די קצר אך בהחלט השאיר חיוך על פניי, הסיפוק בחווית חדשות מול אדם שאינו חושש ואינו מתבייש במחשבותיו והרצונותיו הבלתי שגרתיים. 

אצלו השעווה, תמיד הייתה נקודת תורפה.

ואני, אני אוהבת לשחק באש ולטפטף עליו ממספר נרות יחדיו, בבת אחת. להצמיד שתי להבות אחת לשניה ולהפוך אותן לאחת גדולה, כך שזה הופך מטפטוף עדין ודק לזרם חם, שעל גופו ניגר. והוא מתפתל מעלה ומטה בסוג של ריקוד אירוטי. 

והבערה כה גדולה שכשאני משחילה את ידי מתחתיו, מתגלה שם זיקפה. שרק הולכת ומתקשה כמו השעווה, כשאני מקרבת לגופו את הנרות שנותרו בידי השניה. אני ממשיכה לכסות אותו בעוד ועוד שעווה אשר תיכף אסיר בחתיכה אחת גדולה. 

אך רגע לפני, אני תופסת בקולר שלו ומושכת אותו מלעמוד על הברכיים בצמוד אליי. הוא מקבל הוראה לגמור, תוך כדי לחישה שברגע זה אין עוד אדם מלבדי ומלבדו במועדון.