אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

מגדר חיים שליטה ולמה חאתול ברח לי

ג'נדרפלואידית, מתלבשת, עובדת בהייטק ולא הייטקיסטית(נראלי), אמא.

מהרהרת הרהורים ואיך זה שפתאום באמצע החיים נמשכת לשליטה.

הבלוג, מאופיין בשירה, הומור, חריזה עם רוח של פנטזיה ושירי הלל.
סיפורי חיים אותנטיים העטופים בתיאורים, משלים ובשלל צבעים.

*הכתיבה? ספונטנית.
נוצרת, כשהמוזה מתעוררת, ומיד מתפרסמת.
לפני 11 שעות. יום שלישי, 24 במרץ 2026 בשעה 7:09

והאש הבוערת, חזקה מכל מילים. 

ולא משנה

לאן אותן

אנו

מכוונים. 

לפני 15 שעות. יום שלישי, 24 במרץ 2026 בשעה 3:18

אחד אחד שתיים

בדיקה אחד שתיים

לפני 16 שעות. יום שלישי, 24 במרץ 2026 בשעה 1:55

דיי כבר.

לפני 21 שעות. יום שני, 23 במרץ 2026 בשעה 20:40

הייתה לי מעט.. 

אובר מגרה לגוף, ולתודעה.

כמדומני...

 

בשיח אחד, אני שולטת, מטריפה, כל יכולה, מפתיעה, סוחפת ונערצת.

 

ובאחר? 

אני ממושמעת, צייתנית, חיננית וחתולית. 

וגם קצת כלבה חרמנית..

ולהתרשמות המלכה? אפילו דיי מרשימה. 

תודה לך מאמא. 

 

הגוף?

התגרה, גם מזה

וגם מזה. 

 

רגע אחד כך, ורגע אחד אחרת. 

 

חשה כעת, הצפה מסוימת...

זה לא נתפס. 

התודעה, כאילו, לפתע, מכוילת. 

 

וגם החריזה הזאת.

הרי, אנאלפבתית אנוכי.

לפחות, לתפיסתי, לאורך השנים. 

 

למדתי קרוא וכתוב בגיל דיי מאוחר, קשיי התפתחות, שגיאות כתיב, 

אני?

כישלון דידקטי מפואר. 

 

איפה זה התחבא עד עכשיו?

ומה שיחרר את זה לפתע? 

 

זה שהבנתי שאני מתגרה מכך שהאחד מאדיר? 

או שהשנייה מקטינה?

 

אני בוכה. 

 

אך אינני בטוחה,

אם אלו דמעות של אושר.

או של שמחה. 

;)

 

 

 

 

 

 

לפני יום. יום שני, 23 במרץ 2026 בשעה 15:15

לפני יום. יום שני, 23 במרץ 2026 בשעה 11:52

עוד אירוע. 

עוד חגיגה. 

הפעם.. ניצלנו בשנייה האחרונה!

 

הזמן?

שוב, בין הסגרים. 

המיקום?

אותו מיקום אסור(!) במדבר. 

 

הגענו לשם, אחרי סגירת המסיבה הראשונה. 

משהו מסודר, השוטרים?

הוציאו הכבל מהחשמל. 

 

"הקשיבו הקשיבו, לכל מי שעלה להרים, וברח מהאוהלים, המסיבה סגורה, הציוד? להחרים.

יש לכם דקות להתפזר, אחרת? נשתולל"

 

קיפלנו הפקלעות, וחיפשנו הברנרות.

 

היינו הרבה פרצופים. 

חבורת הצלע השלישית, מר תל אביב, ועוד רבים וטובים..

חלקם? פחות. 

 

אחרי לילה של ניסיון סגירה..

 

משטרת הכיף..

אמרנו? 

היא לא כאן לחפף.

 

הלכה הניידת, הוציאו הבוקסות. 

 

הדיג'יי?

איזה אחד מאולתר.. 

סתם איזה פיקאצ'ו

אחרי הארוע? 

הפך לסטאר!!

 

סחף אותנו, כאילו אין מחר 

למשך כמה שעות

איזה בומים!

אך כבר נהיה מאוחר?

 

העננים התגלו.. והגשם התחיל לרדת.. 

 

הביטו מעלה..

זה נראה כמו פגע רם..

יודעים מה זה?!

זה סוף העולם!!!

 

מהר מהר כולם מקפלים

זריז זריז!! עוד רגע אנחנו טובעים!!

 

שיירות שיירות, כולנו נוהרים

הצילו עצמכם! 

זה קץ הימים!!

 

עלינו..

לחוף מבטחים. 

השיטפון מלמעלה?

מחזה מדהים.

 

כולם ניצלו. 

 

ומה נשאר?

די ג'יי סופר סטאר. 

וסירנות, מהחלל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני יום. יום שני, 23 במרץ 2026 בשעה 9:20

ואחר כך אתה אותי!!

 

 

יקח עוד קצת זמן.. ענק שלי. 

 

אתה דיסקרטי, אני מארחת. 

חושש אתה מהמקלט, ואני אינני שוכחת. 

 

שכל דבר, קורה בעיתו.

והחיפזון, שישאר בביתו. 

לפני יום. יום שני, 23 במרץ 2026 בשעה 6:01

לפני יום. יום ראשון, 22 במרץ 2026 בשעה 21:32

פלפלת.

 

 

הרגע הזה בהחלט. 

ייזכר.

 

עצובה. ובוכייה.

 

איך נעודד עצמי קצת?

 

Hell let's watch some porn.

 

לקראת הסוף ..

 

הדמות הזאת ..

 

האיבר הזה ..

 

מזכיר לי מישהו ..

 

אוי לא!

 

רגע רגע ..

 

אוי כן !!!

 

זרמי כפרה אף אחד לא רואה

אף אחד לא שומע

 

פרקתי.

 

עליך?

עדיין לא אוננתי.

 

ואחרי שזה קרה..

 

אני מרגישה..

 

סהכ בסדר עם זה.

לפני יום. יום ראשון, 22 במרץ 2026 בשעה 20:09

 

היא בוכה.

על מה שעשו לה. 

 

ייתכן והיה תוך משחק.

ייתכן בכוונת מכוון.

 

היא צחקה תוך כדי. 

כדי להצניע המצוקה. 

כדי לא לאבד את עצמה.

 

הילדה גם שמחה לפעמים, לא רק עצובה ובוכייה.

 

לחבק הילדה. 

 

אך הבכי, הוא כאן להשאר. 

 

היא רוצה אהבה

 

חמלה

 

בור, שלא ניתן לכסות.

 

וזה קשה.