מגדר חיים שליטה ולמה חאתול ברח לי

וזה,

הגיע לה. 

אני חושבת, שזו הפעם הראשונה, איי פעם, בכל חיי, בכל הפאקינג 39 שנים שלי פה על הכדור המזוין הזה,

שאני משפילה משהו. 

נפש עדינה שכמותי. אני לא יכולה לפגוע בזבוב הרי..

לולה, את התחלת לקחת את עצמך בידיים. ואת לא תישארי חייבת, לכלבה ההיא, שלא מפסיקה למרר לך את החיים. 

וכשהיא מגזימה, וכן, היא תמשיך להגזים.. את תדעי כבר מה לעשות. 

אני לא יודעת, אבל אולי יש כלבות, שפשוט חייבות את זה, כדי, להתאזן, כדי להיזכר - איפה, המקום שלה!

אבל, הכלבה הזאת , בתהליך למידה. והיא בנתיים, תלמידה דיי בסדר. ככה העיד, הסמרטוט, שלקח אותי אתמול לסיבוב בכורה. לצערי נחסם, כי אני לא המגב הנכון עבורו כנראה.

אני הרגשתי קודם, איך השוט המילולית שהשתמשתי בה, פוגעת להיא, בדיוק, איפה שצריך לפגוע, כדי לשמוע ממנה מוציאה את הקול הצווחני, את הסימן, שאומר - that hit the spot. 

דבר נוסף, שמגלה על עצמי, ומגלה, כמה זה היה חסר לי בחיים. ואני מעריכה את זה מאוד. 

יוצאת אליך תכף
הזמנת אותנו אליך היום

הביתה

דרינקים

לשחרר, לגבש, להשתחרר

ולספר לנו קצת ג'וס מהמצב הבטחוני.

הוא קצת מעורב.

באטמן שלי.

אתה הוא האדון שמשלם לי כסף בכל עשירי.

אבל אין ספק

שאתה מעניש אותי, לפעמים

הרי, יש בי עניין של מעמדות עדיין, הכלבה עוד בהכשרה בתחום חיים הזה.
מה לעשות, איפה שגדלתי, לא הגעתי להכרה של שלב המעמדות.
זה או יורש העצר, או הכלבה בפינה. אין הספקטרום, הראייה רחבה.
וההכרה של הדברים? רק בשנה האחרונה. הרי לייט בלומרית אנוכי. שמחה בחלקי, מקבלת, מחבקת.

אז לפעמים, כשיוצאת לי איזו מילה לא במקום, או חוסר ייראה כלפיך, אדוני, אתה מעניש אותי.
לא, לא במילים מכוונות שיוצאות לך מהפה. 
אלא מספיקה קטיעה של משפט, לנוכחות כולם, זלזול מקובל, מבט, מוריד מכבודי באלגנט, עושה ממני אוויר.

זין.
אין ספק, שאם היית בתחום, ואולי אתה בתחום, היית אדון. שולט על. (ברררר.. רק לדמיין אותך, צמרמורת.)
ואני? בשמחה, הייתי הכלבה שלך.
כי אני מחזיקה ממך, כבשת אותי, באטמן שלי.
אדוני, המנכ"ל.
שרופה עליך.
יא בן זונה.