כשהסתובבתי בעולם בהרגשה שאני לא ראויה, משכתי לחיי אנשים שהתייחסו אליי כלא ראויה. כשהחזקתי בתוכי פחד נטישה, משכתי לחיי אדם שלא באמת נמצא, לא באמת היה נוכח. כשהרגשתי לא מספיק טובה, הוא נתן לי רק פירורים, ואת הפירורים הללו קבלתי כאילו היו עולם ומלואו, והעולם היחיד שקיים.
זה לא בגלל שאני "בוחרת רע" ולא בגלל "מזל רע". אנחנו מושכים לחיינו אנשים, שמשקפים עבורנו את הפצעים והפחדים שלנו, בגלל שאנחנו מהדהדים החוצה את מה שמוכר לנו מבפנים.
גם שמתי לב ש" אני חושבת שאני כן ראויה, אני חושבת שאני כן מספיק טובה" זה לא בהכרח גם מה שאני מרגישה. המחשבות לא תמיד מסונכרנות עם מה שאנחנו מרגישים באמת, ומה שאנחנו מרגישים קובע יותר את תמונת המציאות שלנו, מאשר מה שאנחנו חושבים.
במערכות יחסים לדוגמא, קורה שצד אחד מתחיל להבין את עצמו יותר ולטפל בפחדיו. ואז אנחנו מכריזים כי "האהבה שינתה צורתה". בפועל, זה היחס שלנו כלפי עצמנו שהשתנה, ומה שפעם הרגיש לנו "נורמלי" במערכת יחסים זו, פתאום מרגיש אחרת, לא מתאים, לא נכון, לא מספיק.
כמובן שאם רק צד אחד מחולל שינוי בתוכו, והצד השני נשאר באותו המקום, הפרידה כבר נקבעה ותהיה בלתי נמנעת.