נרקיסיזם זה המאבק שלי, ולא מי שאני. אני מתמודדת עם מאבק, לא מזדהה איתו.
נרקיסיזם זו בהחלט הפרעה קשה מאוד ובמקרים קיצוניים עלולה להופיע בממדים של רוע בלתי נתפש. ככל שהפער בין התדמית החיצונית לפצע הפנימי גדול יותר, המסיכה של הנרק' עוקפת את המודעות שלו וחוסמת לחלוטין את דרכו למפגש פנימי עם עצמו.
במקרים נדירים של התעוררות מנרקיסיזם, השליטה בהתנהגות ובתגובות לסיטואציות מטרגרות, עשויה להתמתן במידה, אך מבנה האישיות לעולם לא משתנה.
למשל, אמפטיה. אני אובחנתי כבעלת אמפטיה רפלקטיבית-קוגניטיבית ולא רגשית. זה אומר שאני רק מבינה איך להתנהל בסיטואציה שמצריכה יכולת אמפתיה, אבל לא באמת מרגישה אמפטית.
אני כן יכולה להרגיש כאב של אדם אחר, אך ורק אם הכאב שלו, פוגש כאב דומה שקיים גם אצלי, זו נקראת הזדהות רגשית ולא אמפטיה.
אם כאב של אדם אחר, לא פוגש כאב שקים אצלי, אני חווה את כאבו כרעש בלתי נסבל בתוכי שאני חייבת להפסיק אותו. יכולת הריכוז והקשב שלי יורדות לאפס ולכן מהר מאוד אסית את השיח מהכאב שלו, לנושא אחר, ועדיף שיהיה קשור בי ופחות אליו.