דברים שלא הצלחתי להגיד

אֲנִי שׂוֹנֵאת לְהִפָּתַח,

כִּי מִי אָמַר שֶׁזֶּה יַצְלִיחַ?

וּמִי בָּטוּחַ כָּל כָּךְ שֶׁזּוֹ אַהֲבַת אֱמֶת?

אָז לָמָּה מִלְּכַתְּחִלָּה לִבְחֹר לְהַכְנִיס בֶּן אָדָם חָדָשׁ לַחַיִּים?

הֲכִי קַל זֶה לִשְׁכַּב וְלָלֶכֶת.

נְטוּל דְּרָמוֹת וְהִסּוּסִים.

בְּלִי שִׂיחוֹת,

קִרְבָה

רְגָשׁוֹת.

אני עצובה,

אבל זה אמור להיות היום הכי משמח בשנה..

אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני,

אנשים שציפיתי מהם, הכל התפוצץ בפרצוף.

חיכיתי למתנות, לתחושה שארגיש בכל חלק בגופי שאנשים יודעים מה אני אוהבת.

שיפתיעו אותי למרות ש… שילחמו עליי..

אבל לא, אני עצובה

לא הפסקתי לבכות בשקט, אף אחד לא ידע

לא קיבלתי כלום, בקושי חום

אני רוצה להיות הבן אדם הכי שמח שיש, גם ככה קשה לי עם חגיגות, לא בא לי להזדקן

אולי עוד כמה שעות הכל ישתנה?🙂

לְפֶרֶק זֶה קַל,

לִבְנוֹת זֶה תַּהֲלִיךְ

הַקִּירוֹת הֵן מַרְאָה פְּנִימִית.

תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ-

הַלְּוַאי וְנִפְסַע יַחַד,

הַגּוֹרָל שֶׁלָּנוּ תָּלוּי בַּהֲדָדִיּוּת.

אֲנָשִׁים הֵם רַעֲשֵׁי הָרֶקַע לַבְּחִירוֹת שֶׁלִּי,

זֶה כּוֹאֵב,

זֶה מַתִּישׁ

זֶה מְחַשֵּׁל.

קָשֶׁה לִי לְהִתְמַסֵּר לְאִינְטִימִיּוּת.

כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתִי הָיָה נְטוּל רְגָשׁוֹת,

לְזַיֵּן וְלִזְרֹק.

לֹא חִפַּשְׂתִּי אַהֲבָה, מַגָּע אִשּׁוּר.

אֲבָל אִתָּךְ אֲנִי רוֹצָה שֶׁדְּבָרִים יִרְאוּ אַחֶרֶת.

בָּא לִי לְהַצְלִיחַ לְכַבֵּד אוֹתָךְ,

וּלְהִתְעַנֵּג אִתָּךְ עַד קְצֵה הַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי.

בָּא לִי לְהַקְשִׁיב וְלִלְמֹד,

וְלִשְׁמֹעַ גַּם לֹא.

כִּי מִי אָמַר שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה?

אַתְּ רְאוּיָה לַחֹם וְלַקֶּשֶׁר בָּרִיא,

וַאֲנִי מְקַוֶּה לְסַפֵּק אוֹתָךְ.

נוֹשֵׂאת שְׁתִיקוֹת כְּמוֹ אֲבָנִים בַּחֵזֶה.

הַלֵּב יוֹדֵעַ לְבַקֵּשׁ מִפְלָט,

אֲבָל הַפֶּה מִתְקַשֶּׁה לְלַמֵּד אוֹתוֹ לְדַבֵּר.

נמאס לי להרגיש לחץ וחרדה

זוֹ לֹא תְּלוּנָה, זֶה תְּפִלָּה.

כָּל נְשִׁימָה מַזְכִּירָה לִי

כַּמָּה קָשֶׁה לְהַחֲזִיק עוֹלָם שָׁלֵם בְּתוֹךְ עַצְמִי.

קָשֶׁה לִי לְהִתְמוֹדֵד עִם רִבּוּי הַצְּלָלִים,

כָּל דָּבָר מַגִּיעַ כְּמוֹ גַּל שֶׁאֵין לוֹ חוֹף.

קָשֶׁה לִי לִפְרֹק

כִּי הַפְּרִיקָה מַשְׁמָעָהּ לְהוֹדוֹת שֶׁנִּשְׁבַּרְתִּי.

וְהַכֹּבֶד הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם

קָשֶׁה לִי לְהַרְגִּישׁ

שֶׁאֲנִי צְרִיכָה אוֹתָךְ,

וְאַתְּ אֵינֵךְ זְמִינָה תמּיִד

כִּי צֹרֶךְ הוּא חֲשִׂיפָה,

וַחֲשִׂיפָה מַשְׁאִירָה אֶת הַלֵּב עֵירֹם.

וַאֲנִי עוֹמֶדֶת שָׁם,

מְקַוָּה שֶׁיִּרְאוּ

גַּם כְּשֶׁאֵין מִי שֶׁמַּגִּיעַ.